הוצאת הקיבוץ המאוחד ארגנה גלריה מרשימה של הוגי דעות מהאקדמיה בכנס, שהתקיים בבית אריאלה לרגל הוצאת מחודשת של המהדורה העברית של "הקפיטל" שחיבר קרל מרכס.
מעניין שדווקא בכנס המיועד לקפיטל של קרל מרכס נמצאו גם סניגורים לקפיטליזם, שמצטרפים למעשה לשורה ארוכה של אידיאולוגים, המציגים את משברי השיטה רק כמעידה חולפת. לגרסתם, המזור יבוא עם התיקונים למעידה הזעירה.
משגים ו"מעידות קלות"
לצער , הסניגורים לדבר העבירה המחפיר של ההיסטוריה, הקפיטליזם, התעלמו ממציאות מבנית. מרדף חמסני של תאגידי ענק הששים לרווחים גדולים ככל האפשר נמדד על-ידי חלק מהמרצים רק כמעידה קלה. הגיבוי והסיוע הנמרץ של ממשלות למהלכים כאלו הוצגו כמשגים.
קשה לראות מעידה קלה בתופעות כמו: הפרטה, פירוק מוחלט של שרותי רווחה, הפחתת מסים לחברות ההון ושבירת העבודה המאורגנת באלימות תוך מתן מטריה חוקית של ממשל לתופעה זו.
קשה לראות מעידה קלה בהעברה תעשיות, המייצרות עושר ממשי מארצות קפיטליסטיות מפותחות במערב לארצות ניאו-קולוניאליות במזרח. מעבר שפרס ארצות עניות טרף קל מאוד לקבוצות הון רב-לאומיות, שנהנו והפיקו רווחים נאים מניצול מופקר של כוח עבודה זול והעסקתו בתנאי עבדות.
ה"מעידה הזעירה" הזו חשפה גם את המציאות הישראלית, בה ההון החליט לחסל מפעלי תעשיה בישראל ולהעבירם לארצות, בהן ניתן לגרוף כסף קל במהירות האפשרית, ושילכו לכל הרוחות כל המחויבויות המוסריות והאנושיות לקיום של אלפי משפחות בישראל, במיוחד באזורי הפיתוח, במיוחד באזורי מצוקה.
למרבה הצער, חלק לא מועט מהמרצים בכנס נשבה בצעדים שהנהיגו נציגי הניאו-ליבראליזם בארצות הברית. הוא נשבה בקסמיו של יושב הראש לשעבר של הבנק הפידראלי בארצות הברית, אלן גרינספן שדירבן לחקיקה וצעדים להפחתת המיסוי על בעלי חברות ההון.
דגם של שיטה כלכלית בלתי אחראית
למרבה הצער, בישראל הלך המשק שבי אחרי ניסיון לא מוצלח בארצות הברית לעודד באופן מלאכותי צריכה במשק, וזאת תוך התעלמות מנקודות תורפה וחולשות בשוק. אולי ניתן להתנחם בכך, שכאן ההשתוללות המופקרת הייתה טיפה יותר מאופקת ובמידה מסוימת גם טיפה יותר מרוסנת.
למעשה, קיבלנו דגם של שיטה כלכלית בלתי אחראית, לפיה יותר ויותר צעירים ומשפחות משתמשים בכרטיסי אשראי ללא כל קשר להכנסותיהם הנמוכות. הלווים קיוו לשפר תנאי מחיה באמצעות הלוואות ומשכנתאות, כשלמעשה עובדת מסחטת רבית ממשפחות בעלות הכנסה נמוכה.
זו מסחטה שיוצרת כסף ממצוקת הזולת, כדוגמת הסטודנט הצעיר והמשפחות, שקשה להן לסיים את החודש.
מה שמכאיב במיוחד, שחזון של תחיית מדינה יהודית בארץ ישראל, שהיה מבוסס על אדנים של עבודה ועמל כפיים הפך במרוצת השנים למקום , בו קבוצות הון הצליחו להפיק רווחים לא מעבודה ולא מיצור, אלא מהלוואות ומרבית.
אפשרנו לחטא הכבד של הקפיטליזם להתל בנו, בכך שנתנו יד למציאות המתירה להון להתרחק מתהליכי יצור ממשיים ו"לעשות כסף מכסף".
למרבה הצער, הלכנו שולל או ליתר דיוק הולכנו שולל אחרי אופי אנרכיסטי של כלכלה, שקבוצות ההון נותנות בה את הטון בדהירה לעשיית רווחים מקסימאליים בטווח הקצר ביותר.
בכך נתנו לעיוורון מערכתי להשתלט עלינו. ניקח לדוגמה מתן היתר חוקי לצבירת רווחי עתק בים המלח להון טפיל, שמרשה לעצמו להפקיר את אוצר הטבע החשוב ים המלח לסכנה קיומית לסביבה.
אותן חברות הון מתנערות מאחריות לשקם מפגע המסכן קיום סביבתי. במשך עשרות שנים ברשות החוק והדין ובגבוי מלא של הממשלה אוצר טבע לאומי, כמו ים המלח, הפך למכרה לגריפה מופקרת של רווחי עתק, ובד בבד כל מה שעשוי ליצור מקור הטבע הפלאי הזה הופך לבית קברות, לימת מוות.
במשך עשרות שנים ספסרי ההון מודעים שהם צוברים רווחים תוך רמיסת הטבע וגרימת נזקים כמעט בלתי הפיכים, ואת מה שנותר לתקן, הם מסרבים לתקן .
זה יותר ממכאיב לומר, שבישראל הלכנו שולל אחרי דגם כלכלי מופקר, שיצר כלכלת בועות עם עודפי הון גדולים בתאגידים, שנאכלו על-ידי הנהלות בכירות. הנהלות שהתירו לעצמן רשות ליטול משכורות עתק ובונוסים אסטרונומיים, שהתחלקו על-ידי דוידנדים.
לצערי, נתנו יד לקיומו של משק ריכוזי בידי מספר מצומצם של משפחות, שיצרו אשליה של כלכלה משגשגת שפירותיה לא חלחלו להון האנושי, הנושא על גבו את הנטל הכבד של המשק.
כן, גם אנחנו בישראל הולכנו שולל על-ידי ההפרטה ככלי שימריא את הכלכלה ויזניק אותה. והנה אפילו אבי ההפרטה בישראל, ביבי נתניהו, הביע את תדהמתו לאיזה שפל ירדו עשרות ההוסטלים המופרטים לניצולי שואה. ובימים אלו הוא מתכונן להחזירם לידי משרד הבריאות.
הפרטה כושלת של שירות אחיות הבריאות בבתי הספר זכה לביקורת חריפה של בג"ץ ו
מבקר המדינה , שקבע - "כי השיקול היחיד, שהובא בחשבון בעת ביצוע ההפרטה , היה השיקול הכספי. למרבה האבסורד, הפרטת השירות לא רק שלא חסכה כסף למדינה, אלא שעלותה הייתה גבוהה יותר מאשר לפני העברת השירות לגורם פרטי."
זו דוגמה להפרטה, שיש בה בזבוז כספי ציבור
והפקרת בריאותם של ילדי ישראל בבתי ספר. ילדים, שאינם זוכים לביקור צמוד של אחות בית הספר אלא לתחלופת אחיות מזדמנות, המגיעות לבית ספר לזריקות בסרט נע בבית חרושת לילדים.
דוגמאות אלו הן טיפות זעירות במשבר הכלכלי של הקפיטליזם כיום . כאשר בכל תחום ניתן להצביע על מציאות משברית. זו מציאות משברית, בה נתונה כל מדינה, שבסיסה הכלכלי נשען על ההון הפיננסי ולא ההון האנושי.
מצער, שגם אנחנו נמצאים במקום לא טוב של העדפת ההון הפיננסי על פני ההון האנושי. העדפה, שיש בה סכנה קיומית מצד ההון כלפי האדם, שתוחם את חייו ב-ד' אמות של חיים מיגיע כפיו.
מצער, שבכנס המוקדש לקפיטל של קרל מרכס הוצגו מחדלי הקפיטליזם רק כתקלות קלות, שניתן לתקנן אם יתעורר הרצון הטוב והמיטיב של הממשל וההון. למעשה הכנס הזה התרחק מהצגת האלטרנטיבה הסוציאליסטית שמציג קרל מרכס.