כסיסת ציפורניים או כפי שמכונה בעגה המקצועית, אונכִיופַאגיה, הינו הרגל נפוץ בקרב ילדים ומבוגרים. ההערכות הם, כי כ-30% מילדים בגילאי 7 עד 10, כ-45% מבני נוער וכן כ-20% מהמבוגרים, סובלים מתופעה זו.
הסיבות לכסיסת ציפורניים מגוונות וכוללות: חרדה, מתח, בדידות, חוסר אקטיביות, חיקוי של חבר משפחה (בקרב ילדים), שלב מעבר ממציצת אצבע (בקרב ילדים).
טיפול אפקטיבי בכסיסת ציפורניים כולל טיפול משולב המכוון כלפי התופעה עצמה וכן כלפי גורם התופעה. הסכמת המטופל ושיתוף פעולה הינם מפתחות להצלחה.
איך מזהים כסיסת ציפורניים?
אם הציפורניים שלך נראות קצרצרות, רפות, לא אחידות, שבירות והעור סביבן משופשף וקשה, זהו סימן לכסיסת ציפורניים.
מה רע בכסיסת ציפורניים?
כסיסת ציפורניים הוא הרגל מגונה לא רק מסיבות אסתטיות וחברתיות, אלא גם מטעמי בריאות: ציפורניים כסוסות והעור שלידן, עלולות בקלות להיות מוקד לדלקות. במקרים קיצוניים, הדבר יכול אף להוביל לפטרת בציפורניים.
שינוי הרגלים של שנים דורש הרבה כוח רצון והתמדה, אך לפעמים גם זה לא מספיק. הצעד הראשון בטיפול בבעיה זו הוא הבנת מקור הסיבה לתופעה. בדומה לחריקת שיניים, גם כסיסת ציפורניים היא הרגל להפגת מתחים.
טיפול בתופעת כסיסת ציפורניים אצל ילדים ומבוגרים, יהיה מעט שונה, אולם ישנם מספר צעדים דומים בשתי הקבוצות. חלק מצעדים אלה הם שינויים התנהגותיים וחלק הם מחסומים פיזיים אשר מונעים את הכסיסה.
כסיסת ציפורניים בילדים
כסיסת ציפורניים נחשבת הרגל המעיד על עצבנות. הרגלים נוספים בקטגוריה זו כוללים פעילויות כגון: סיבובי ומשיכות שיער, מציצת אצבע וחיטות באף. כסיסת ציפורניים מפיגה מתחים, משום כך כנראה שחלק מהמבוגרים מעל גיל 30 עדיין עושים זאת. ילדים בגילאי שלוש וארבע מרגישים מתחים, כך שלא מפתיע שילדים בגילאים אלו מתחילים לכסוס ציפורניים. לרוב, כאשר הילד גדל, הוא מפסיק לכסוס את הציפורניים, אולם כמחצית מהילדים בגילאי 10 עד 18 ממשיכים לכסוס ציפורניים.
מעניין לציין, שעבור ילדים מעל גיל 10, יותר נפוץ שבנים כוססים ציפורניים מאשר בנות. הסיבה לכך נעוצה כנראה בעובדה שבגיל זה בנות מתחילות לשים לק על הציפורניים, דבר שמהווה סוג של מחסום לכסיסת ציפורניים.
כסיסת ציפורניים במבוגרים
מתברר, כי יותר גברים עוסקים בכסיסת ציפורניים מאשר נשים. ישנם כנראה לפחות שתי סיבות לעובדה זו. הסיבה הראשונה היא שלנשים בדרך-כלל מודעות רבה יותר לנראות הציפורניים ולכן נאלצות למצוא מקור אחר להפגת מתחים. סיבה שנייה היא העובדה שנשים רבות משתמשות בלק אשר מהווה סוג של מחסום פיזי ותזכורת לא לכסוס את הציפורן.
הבעיה העיקרית בכסיסת ציפורניים היא העובדה שהרגל זה נעשה לרוב בצורה תת-הכרתית, כלומר כהרגל אוטומטי, מבלי ששמים לב לכך. בדיוק מסיבה זו קשה לעצור ולהשתלט על הרגל זה.
להלן מספר עצות אשר יעזרו לך להתגבר על תופעת כסיסת הציפורניים:
- טיפוח, גיזום והברקה: מומלץ לטפח את הציפורניים. מעבר לעובדה שטיפוח, גיזום והברקה (בעיקר לנשים) מהווה התעסקות חיובית אשר מפיגה מתחים, התוצאות היפות מזכירות לנו שכדאי לשמור על הציפורניים ולא להרוס את העבודה הקשה על-ידי כסיסה;
- טיפולים להפגת מתחים וחרדות: אם כסיסת ציפורניים היא תגובה למתחים וחרדות, הרי שאם נטפל במקור הבעיה - תופעת הכסיסה אמורה להיעלם מעצמה. מתברר שלא תמיד הבעיה אכן נעלמת מעצמה, גם אחרי שהפחתנו את המתחים והחרדות, לעיתים יש צורך ב"תזכורת" נוספת, כדוגמת מרה - לק מיוחד אשר מונע את התופעה;
- ידיים עסוקות: מתברר כי אנשים נוטים לכסוס ציפורניים בצורה פסיווית ואוטומטית כאשר מתעסקים בפעילות אחרת, כדוגמת צפייה בטלוויזיה. מומלץ להעסיק את הידיים בפעילות אחרת, למשל לחיצה על כדור קטן או קשקוש על נייר;
- שימוש בלק בעל טעם מר: לק מר מהווה פתרון מיידי עם תוצאות טובות. כאמור, השימוש בלק לבדו לא יפתור את הגורם לבעיה, אולם מהווה תזכורת קבועה לא לכסוס ציפורניים. לעיתים, זה כל מה שנדרש על-מנת להפסיק את ההרגל.
