יהודית נסיהו, מלכה ברוורמן, לילי קסטל, סילביה רפאל, מרסל ניניו ושריל בן-טוב היו שש נשים שתרמו בשליחותן הנועזת את חלקן המיוחד לבטחון המדינה. לזכותן נזקפת שורה ארוכה של פעולות מבצעיות שעוד יסופר עליהן רבות.
הוותיקה שבהן הייתה, מן הסתם, יהודית נסיהו (דינה רון בכינויה) ששימשה כאחראית על הטיפול במשק הבית ותחזוקת הדירות, ששימשו את חוטפיו של
אדולף אייכמן בארגנטינה, תוך כדי בישול מזונו (הכשר!) של הצורר, עד להעמדתו לדין בישראל.
פעולה אחרת, שבה קנתה נסיהו את עולמה, הייתה איתורו של הילד הישראלי, יוסל'ה שוחמכר, לאחר שנחטף מבית הוריו על-ידי סבו, במטרה להעניק לו חינוך דתי לשמו. את החיפושים אחריו החלה בלונדון, שם קיבלה מידע עדכני על הימצאותו, מחופש לילדה, בקהילת סאטמר שבניו-יורק. היטמעותה בקהילה החרדית האמריקנית הייתה זו שהביאה לחשיפתו של יוסל'ה ולהחזרתו לחיק הוריו בארץ.
בין לבין גם פעלה נסיהו להעלאתם של יהודי מרוקו לארץ. הצלחתה במשימה זו נזקפה לקשרים הענפים שהצליחה לטפח עם המשטרה המרוקאית. זו דאגה להעביר לידיה את המסמכים הדרושים לצורך עלייתם של היהודים המקומיים לישראל, כשהמסמכים הרלוונטיים הוטמנו על-ידי נסיהו בסל שיגרתי של קניות מצרכים.
ידן בכל
מלכה ברוורמן, לעומתה, עמדה בראש מנגנון המינהל של "המוסד" מאז שהוקם. בין היתר היא נטלה חלק נכבד גם במבצעים ללכידת אייכמן ולשחרורו של יוסל'ה שוחמכר. אבל גולת הכותרת של מבצעיה הייתה פעילותה הנמרצת למען עלייתם של יהודי מרוקו לארץ, כמו גם תצפיותיה הממושכות אחר אתרים ביטחוניים במדינות ערב, בעיקר במצרים, שהייתה בזמנה אויבתה העיקרית של ישראל. במסגרת פעילות זו היא הצליחה ליצור קשרים ענפים עם כמה מראשי השלטון המצרי.
לצידה של ברוורמן עמדה גם לילי קסטל, האחראית על ענייני הפרט ב"מוסד" ולימים גם סגנית ראש הארגון החשאי. במהלך הקוריקולום העשיר שלה היא ניהלה את פעילותה המבצעית מפריז ואספה מידע חיוני על אתרים ביטחוניים של מדינות ערב. קסטל, כאשת יחסי אנוש בהא הידיעה, נודעה במיוחד במסירותה ובדאגתה האמהית לענייניהם המשקיים של שליחי "המוסד" מעבר לים ושל בני משפחותיהם שנותרו בארץ. בין היתר יצא שמה לפניה בשיקום אסירי "עסק הביש" ובטיפולה המיוחד באלמנתו של גיבור דמשק,
אלי כהן - רב המרגלים של ישראל בכל הזמנים.
סילביה רפאל, לוחמת "מוסד" נועזת אחרת, התפרסמה כמי שעמדה בלילהאמר שבנורבגיה בראש צוות מבצע "זעם האל". היה זה מבצע שנועד לחסל את אנשי "ספטמבר השחור" על השתתפותם בטבח הספורטאים הישראלים באולימפיאדת מינכן. אחדים ממשתתפי הטבח אומנם מצאו בסופו של דבר את מותם, אולם במקום חיסולו של מתכנן הטבח, עלי חסן סלמה, נהרג בטעות מלצר מרוקאי שדמה לרוצח. סילביה רפאל, שהוסגרה אז לשלטונות המקומיים, נאלצה לרצות מאסר בכלא הנורבגי.
הפיתיון
סא"ל (מיל) מרסל ניניו הייתה האשה היחידה ברשת הצעירים היהודיים במצרים שנודעו כגיבורי "עסק הביש". היא שימשה כמקשרת התא בקהיר וכגזברית הרשת כולה. בעקבות חשיפתו של מבצע כושל להטמנת פצצות בספריה בקהיר, הושלכה רפאל לכלא, כמו יתר חבריה לרשת, ונאלצה לעבור עינויים קשים, שבעקבותיהם ניסתה לשים קץ לחייה. היא נידונה ל-15 שנות-מאסר ושוחררה לבסוף בעסקת חילופי שבויים.
שריל בנטוב, שהחזיקה באזרחות אמריקנית וישראלית, הייתה סוכנת "המוסד" המסתורית המעורבת בחטיפתו של טכנאי הגרעין הישראלי מדימונה, מרדכי ואנונו. שריל, שנודעה יותר בכינויה המחתרתי "סינדי", גדלה במשפחה ציונית באורלנדו שבפלורידה, עלתה לישראל ב-1977 ושירתה בנח"ל. היא השתקעה בנתניה ונישאה לקצין אמ"ן, עופר בנטוב.
ב-1986 נשלחה שריל על-ידי "המוסד" ללונדון כדי לשמש פיתיון לואנונו, כשהיא עוקבת אחריו ברחובות הבירה האנגלית. בין השניים נוצר קשר-עין, שהתפתח עד מהרה לשיחה קצרה, ושהביא לכך שואנונו מסר ל"סינדי" את מספר הטלפון שלו ואת מספר חדרו בבית המלון. מאז חזרו השניים ונפגשו, כשואנונו אינו מסתיר את כמיהתו המיידית לאשה, ובדרך זו גם נפל למלכודת שטמנה לו שריל.
והיו עוד נשים ב"מוסד", כמו
ציפי לבני, מירלה גל ועליזה מגן, שמילאו בו תפקידים בכירים, אלא שהשתיקה באשר למבצעיהן מחוץ לגבולות המדינה בהחלט עדיין יפה להם. בסך-הכל הן שימשו כעוגן הצלה ל"מוסד" בכל מיני פרשיות מסובכות שהארגון החשאי נקלע אליהן. ייאמר רק שלזכותן נזקף שימור סידרה ארוכה של אינטרסים משותפים עם השירותים החשאיים המקבילים באירופה, שמהם יצאה ישראל רק נשכרת.