בתל אביב יש הרבה שלטי הנצחה על בתיהם של אמנים שגרו בה בעבר - סופרים ומתרגמים, משוררים ושחקנים וציירים. בשבוע שעבר נוסף שלט צנוע ברחוב ביל"ו 51 על ביתו של עורך ומשורר, ירוחם לוריא. ראש העיר, רון חולדאי, שיזם את מבצע ההנצחה הגדול הזה, הגיע לברך ופגש סופרים ואמנים קשישים, ידידיו של "יֶרוּ", כך הוא כונה, וגם סופרים נודעים שאותם ערך. "עורך דגול", אמר אחד הוותיקים. "עורך, שהקפיד על איכות העבודה וגם הקפיד שלא להבליט את שמו על הספרים. היו ימים אחרים". ברשימה בהארץ, כתב עליו בני ציפר: "העורך והמשורר ירוחם לוריא היה כל כולו ליטוש". ירוחם לוריא היה מזכיר המערכת בהוצאת עם עובד והעורך של "ספרייה לעם" בימים שזאת הייתה ההוצאה הפופולרית והנפוצה ביותר בארץ. נדמה לי - ללא מתחרים. קודם לכן היה המזכיר הספרותי בהוצאת "דביר". ירו תרגם את רומן החצר הצרפתי העדין "הנסיכה דה קליו", מאת מאדאם דה לפיט, הנחשב לרומן המודרני הראשון. תרגום מופת, שכבר מזמן נעלם מן המדפים של 'ארבעה במאה'. המשורר הצנוע, יליד נווה צדק, היה בן למשפחה נכבדת מהוותיקות בארץ. מצד אביו היה נצר לראשון המקובלים, האר"י הקדוש, ומצד אמו - נכד לאהרן שלוש, ממייסדי נווה צדק. כתב שלושה ספרי שירה, "ענבר", "משנה אהבה" ואת ספרו האחרון "ימים יש חפץ בם" הוציאה לאור אחרי מותו אשתו, העתונאית תקווה ויינשטוק-לוריא. תל אביב, בירת התרבות הישראלית, מקדישה תשומת לב גם לסופרים. מצא חן בעיני, במיוחד בעקבות שבוע הספר האחרון.