מאות ספרים פורסמו בעולם הערבי אודות מלחמת ששת הימים והתבוסה המרה שנחלו בה צבאות ערב.
חסניין הייכל, יועצו של ג'מאל עבד אלנאצר, הוא שהמציא לתבוסה את התואר "נכְּסה" - מעין מעידה או כישלון שניתן להתאושש ממנו. זאת על-מנת להפחית את האפקט של הגלולה המרה. גם השנה, במלאת 45 שנה למלחמה, פורסמו בעיתונות הערבית מאות מאמרים, רובם בגנות נאצר שיזם את המלחמה וגרם לתבוסה האיומה ולכיבוש שטחים בשלוש מדינות ערביות.
מובאים כאן קטעים ממאמר, אחד מיני רבים, מאת עבדאללה תורכמני, סופר סורי הגולה בתוניסיה ("אלקודס אלערבי" 29.5.2012).
"עבר רק עשור מתבוסתן של גרמניה ויפן במלחמת העולם השנייה, ושתי מדינות אלו ריפאו את גאוותן הפצועה ועשו נפלאות בשיקום עצמן עד שהפכו לשתי ענקיות בכלכלה העולמית. ואילו הערבים אחרי ארבעה עשורים וחצי עדיין שקועים במשקעי התבוסה ההיא.
השאלה היא כיצד הצליחו ישראל הקטנה ואוכלוסייתה המצומצמת להגשים את חלומותיה, בעוד ששכניה הערביים נכשלים בהגשמת שאיפותיהם, למרות האוצרות, השטחים והאוכלוסיה המרובה שיש להם?". בשלב זה מונה הסופר את יתרונותיה של ישראל, כגון שבע האוניברסיטאות בעלות המוניטין העולמי ומדעניה שזכו בפרסי נובל ומכוני המחקר המדעי שיש לה, ומגיע למסקנה כי "תוכניות הקידמה והשגשוג בעולם הערבי זקוקות לחידוש ולהתאמה מהירה לתמורות ולחידושים באזור ובעולם בכלל. אנו זקוקים למימוש הדמוקרטיה וחופש הדעה, ומעל לכל - אנו זקוקים להשיב לאדם הערבי את כבודו ואת ערכו".