הלילה התרחשה הפגנת זעם הספונטנית במהלכה נותצו חלונות ראווה של בנקים ונחסם האיילון. יממה אחרי האלימות המשטרתית הקשה ברוטשילד ביום שישי יצאו כעשרת אלפים אנשים לקחת חזרה את המרחב הציבורי.
כשלוקחים לנו את
חופש הביטוי, קוטפים פעילי מחאה מהרחוב בניידות ומרביצים לנשים עדינות ומלאות אהבה הרוב הדומם מפסיק לדמום.
לא ייתכן כי הוראה של העירייה, הממשלה והטייקונים להדק את הרסן על המחאה תתבטא בכזאת אלימות מוקצנת ומעצרים אקראיים. אלפי האנשים ברחוב היום יצאו להבהיר לאותם בעלי הכוח והשררה, כי המרחב הציבורי שלנו, מסר השינוי חייב לעבור, והם לא יצליחו לבטל אותנו כ"קובץ אנרכיסטים הזויים". אנחנו העם. אנחנו השינוי לו חיכינו.
ההפגנה נתקלה באלימות מיידית של המשטרה ברוטשילד, וחמש דקות לאחר שהחלה ארבעה מפגינים כבר הזדקקו לטיפול רפואי. אלפי האנשים בשדרות רוטשילד התפצלו לקבוצות שונות, אשר ביצעו חסימות כבישים בצמתים שונים והתחברו חזרה באזור כיכר רבין, בתוספת תושבים תל אביב ועוברי אורח שנמאס להם מדיכוי המערכת ורמיסת הזכויות.
באבן גבירול, סמוך לכיכר רבין ביצעה המשטרה כמה מעצרים אלימים במיוחד. ניסיון הדיכוי האלים והלא מובן התקבל בזעם רב על-ידי המפגינים, ואנשים רבים החלו לדפוק על עמודי הברזל שחוץ לבנק דיסקונט הסמוך. בשלב מסוים נכנסו חלק מהמפגינים אל תוך נישת הכספומטים של אותו הבנק, דלתות שנפתחות לכל אדם שעובר. המפגינים לא שברו את המכונות או הציתו אש, לא דפקו על שמשות הבנק או ניסו לקחת משהו. במקום צעקו ססמאות, הונפו שלטים, פמפלטים נזרקו באוויר ובאנר פרסומת אחד נקרע.
כחמישה עשר שוטרים נכנסו למקום בדהרה, בצעקות מאיימות ודחיפות אלימות. פעילי מחאה, מיומנים בהאשמות כזב של המשטרה, הניפו ידיים באוויר להוכיח כי אינם "תוקפים שוטר". המשטרה פינתה את המפגינים הלא אלימים בכוח רב, אני נדחפתי והופלתי על הרצפה על-ידי שוטרים משולהבים. חברים יקרים הרימו אותי מיד- שלא כמו רבים מחבריי, אני לא זכיתי למכות שדורשות טיפול רפואי.
הבנקים - מעוז 'הון שלטון'
המשכנו ברחוב לכיוון העירייה, ופעילים אחרים התקדמו לכיוון
בנק הפועלים. דפיקות על השמשה החיצונית הפכו לבעיטות, והחלון נופץ.
הבנקים הם אחד ממעוזי הכוח הרשעים והנצלניים ביותר, ומייצגים בצורה ברורה את שליטת ההון-שילטון. ניפוץ חלון הראווה היה שבירת סמל, ניתוץ פרה קדושה- הכסף, בחברה שלנו. שבירת החלון לא תוכננה או תוזמנה, היא הייתה תוצאה ישירה של התעלמות הממשלה מבעיות החברה הישראלית והאלימות הקשה שהשוטרים הפעילו.
שוב, לא נלקח דבר, לא הוצת דבר, לא הייתה אווירה של כאוס או אבדן שליטה.
בחסימות הכבישים הספונטניות, בערב כולו הייתה הרגשה של חופש באוויר. קהל המפגינים חגג את לקיחתנו חזרה את המרחב הציבורי, וחיוכים רבים הראו שביאות רצון מניתוץ הסמל המשעבד.
במהלך כל ההפגנה לא היה אף לא אירוע אחד של אלימות פיזית, שוטרים לא נזקקו לטיפול רפואי. אנשים הגישו זה לזה (ולשוטרים!) מים, חילקו פרחים וביקשו לצעוק ולהפגין.
תקרית נוספת הייתה בבנק לאומי הסמוך, פעילים נכנסו לנישת כספומטים של הבנק, אין לי פרטים לגבי מה שקרה שם, אך שוטרים סגרו על המפגינים וכעשרה מפגינים נעצרו בתוך אותו כוך. שורות של שוטרים מנעו כניסה או יציאה- והדבר הבא שקרה עובר כל גבול מחשבתי.
אותו כוך כספומטים מאובטח היטב על-ידי כוחות המשטרה הפך למעשה לתא מעצר זמני. ההפגנה המשיכה להתנהל בחוץ, והשוטרים שלפו מפגינים מרכזיים על-פי שיקול דעתם והיכרות מוקדמת מתוך הקהל, ומיד דחסו אותם פנימה אל תוך הכוך.
כך למשך כשעה וחצי אתמול המרכז תל אביב הגנו המשטרה בחירוף נפש על סניף בנק לאומי, שהפך לכלא מאולתר.
זאת לא סימבולי. זה לא אירוני. זאת המציאות שלנו- המפגינים נגד השיטה הכלכלית נעצרים באלימות, ונכלאים בתוך הבנק. לא ייאמן.
קבוצה של כאלף חמש מאות מפגינים פנתה מוקדם יותר לכיוון האיילון. המפגינים ירדו לכביש המהיר, צדו לאורך המסלול לכיוון דרום בין מחלפים, ועצרו את התנועה.
האם יש עלייה ברף האלימות? תציצו בסרטונים של ברוטליות משטרת ישראל ותבינו מאיפה האלימות.