השלב הראשון הוא שימוש בדאודורנטים פרספיראנטים, נוגדי זיעה, הגורמים להתכווצות בלוטות הזיעה ומשכך להפחתה בהזעה. בשלב הבא, עוברים לשימוש במשחות המכילות אלומיניום, שהחסרון שלהן הוא שהן עלולות ליצור גירוי בעור.
אם עדיין לא מורגשת הקלה - עוברים להזרקות בוטוקס. לאחר התבוננות של שנים בפעולתו של ה"בוטוליניום" או ה"בוטוקס" המוכר לנו מתחום האסתטיקה, הוחל בשנת 2004 להשתמש בו גם למטרות עצירת הזעת יתר בעיקר בבית-השחי ובכפות הידיים.
מחקרים העלו, כי הזרקת בוטוקס לאזורים הסובלים מהזעה מוגברת, מונעת את הגירוי לכיווץ והתרוקנות של בלוטות הזיעה ועל-ידי כך מקטינה את כמות הזיעה. ההשפעה מתקבלת לאחר שבוע עד כשלושה שבועות לערך ומחזיקה מעמד לאורך 7-3 חודשים, כאשר אצל מרבית המטופלים, ההשפעה נמשכת על-פני כחצי שנה.
קיימת גם אפשרות להוציא את הבלוטות בניתוח אנדוסקופי (באמצעות טלסקופ זעיר, וללא חתכים חיצוניים) שבמהלכו נחתך העצב שאחראי להזעה, אולם מדובר בניתוח על כל המשתמע מכך וכן הסיכון הוא שהגוף "יפצה" על ויגרום להזעה מוגברת במקומות אחרים בגוף. לפיכך - הבוטוקס נחשב לפתרון מצוין ובטוח לשימוש, שאינו גורם לגוף ליצור זיעה במקומות אחרים, מוריד כ-70%-80% מכמות הזיעה והופך את הזעת היתר לסבירה ונורמלית.