שיקולים תקציביים, אקדמאיים ופוליטיים מונעים, ובצדק, את שדרוגו של המרכז האוניברסיטאי באריאל למעמד של אוניברסיטה מוכרת, הגם שהוא מבקש להיות מוכרז לאחת שכזו במחצית החודש הזה (יולי), עת שההכרעה תיפול בעניין.
מזה שלושה עשורים מתנהל המרכז הזה, שעל אדמת יהודה ושומרון, כמוסד אקדמי לכל דבר. כשהוקם בשנת 1982 הוא תפקד כמכללה, בחסותה ובפיקוחה של אוניברסיטת בר-אילן, ומאז שנת 2005 הוא פועל באורח עצמאי. ועדה להערכה אקדמית קבעה אז שהמכללה מתפקדת, למעשה, כאוניברסיטה לכל דבר ובהמלצתה היא הפכה למרכז אוניברסיטאי.
ובכל זאת מתוקצב המוסד הזה כמכללה, ולא בכדי. שהרי ההחלטה הסופית על אישור מוסד אקדמי כאוניברסיטה נתונה, בלעדית, בידי המועצה להשכלה גבוהה, וזו, מסתבר, מתנגדת נחרצות, ובצדק רב, לשינוי מעמדה של המכללה למרכז אוניברסיטאי. השינוי במעמד, שנקבע אומנם בשטח ללא סמכות, לא היה לכן יותר ממשחק-מלים מטעה, לפיו, כביכול, המרכז הוא מילה נרדפת לאוניברסיטה.
ללא קריטריונים
התנגדותה של המועצה להשכלה גבוהה מתורצת בכך שמכללת אריאל אינה עומדת בקריטריונים הדרושים להפיכתה לאוניברסיטה. להתנגדות הזו הצטרפו גם כאלף אנשי-אקדמיה, ובכללם 18 כלות וחתני פרס ישראל, ולא בכדי. אלה קובעים, מפורשות, שהשדרוג יפגע אנושות בהשכלה הגבוהה ובאוניברסיטאות בישראל, הכורעות כבר בלאו הכי תחת עול תקציביהן ומתקשות לעמוד בו. ממילא הן גם מצויות בשוק רווי של מוסדות אקדמאיים, הצצים כמעט בכל מקום בארץ כפטריות אחר הגשם.
זאת ועוד: המועצה עצמה רומזת בבירור שאל מול האינפלציה הגדולה במספר המכללות הקיים בישראל - אין שום יתרון ברור למרכז האקדמי שבאריאל. מה שמבדיל, בראש ובראשונה, אוניברסיטה ממכללה הוא, היותה מרכז מחקרי לכל דבר, בעוד שאריאל עדיין צולעת בתור שכזה ורמתה האקדמית עומדת, מן הסתם, בסימן-שאלה.
אין מקום
אלא שלא פחות מן השיקולים התקציביים והאקדמאיים, מהווה גם השיקול הפוליטי בסיס לאי הכרה במרכז-אריאל כאוניברסיטה. אחרי ככלות הכל היא ממוקמת בליבם של השטחים הכבושים ושם, בארץ הגדה המערבית, אין מקום לאוניברסיטה ישראלית. הקמתה הרי רק תטפח את הסיפוח הזוחל, את טשטושו של הקו הירוק ואת הפיכת שטחי הכיבוש לחלק בלתי נפרד ממדינת ישראל.
ואולי היה זה בכלל הנביא ישעיהו שכבר חזה בזמנו, ראשון לכל, את שערוריית הפיכתה של המכללה השומרונית לאוניברסיטה? שאם לא כן, מדוע התריע מפניה בנבואתו, "הוי אריאל אריאל"? עם קצת דמיון מודרך ניתן, בהחלט, להבין את נבואת הזעם שלו...