איזה מקום נהדר. חולות זהב, גלים קוצפים, שמש, ומה עוד צריך? אבל מי מאיתנו לא הלך לתומו בחול, ולפתע חש בכאב עז בכף הרגל? תוצאת דריכה על מסמר חלוד, או על שבר זכוכית שהשאירו המבלים של אתמול בלילה, או קרש שבור שנשאר מהמדורה או נפלט מהים?
לעיתים קרובות, אנו אומרים לעצמנו, בעיקר אם אין חתך, או דימום מפחיד: "אה, שום דבר". אבל לצערנו, אותם גורמים לפציעה, נושאים עימם חיידקים ולעיתים חיידקים מסכני חיים כמו חיידקי הטטנוס, העלולים לגרום לזיהום חריף וקשה.
לכן, מעבר להקפדה שלנו לא להשאיר דברים חדים, ולהעיר (בנימוס, פן יבולע למעיר) למי שהשליך השאיר חפץ חד. כדאי בנוסף ללכת נעולים בנעליים קלות. אם נדקרנו, או אירע חתך, יש לשטוף אותו היטב במים זורמים, ולנקות בנוזל חיטוי. יש לוודא כי החיסון לטטנוס תקף, 10-5 שנים. ואם אינו תקף, לרוץ לקבלו. (חיידקי הטטנוס לא ממתינים, ולנו יש רק 48-24 שעות זמן לקבל החיסון).
בנוסף, בכל חשד לחדירת גוף זר: בעיקר "ערמומיים" ומסוכנים כמו כפיסי עץ, יש לבצע צילום, ואם יש צורך, גם בדיקת אולטרא-סאונד, לאיתור וסימון הגוף הזר שחדר, והוצאתו.
ואחרי שצלחנו בשלום את רצועת החול, ונכנסנו למים, מחכה לנו שם הגלשן: כדי שנרכב עליו על הגלים, או שנשחה בינו לגלשנים החולפים בינינו במהירות רבה.
כגולשים, אנחנו חשופים לפגיעות קרסול וברך בדומה לגולשי סקי, (באותם גלשנים בהם הרגליים אחוזות בחבק), וכן לחבלות קהות לראש ולגב כשהגלשן מתהפך וחובט על הראש/על הגב, או שניהם. גם שברים כתוצאת "תאונות דרכים" בים גולשים וגלשנים אינן נדירות.
"מקום של כבוד" תופסים "גלשני הרוח" לסוגיהם השונים, ופריקות כתפיים כתוצאת "משיכה" חריפה וחזקה במפרש או עפיפון, ממש אינם נדירים. מעבר לבעיה האורתופדית, קיימת הסכנה לבהלה, שתוביל חס וחלילה לסכנת טביעה.
תקצר היריעה כאן מלפרט פגיעות אופייניות לשייטי מפרשיות למיניהן, שזהו ענף חשוב בתחום רפואת הספורט. כלל האצבע לספורט זה הוא הכנה קפדנית של הגוף לספורט תובעני זה. הכנה שתכלול, חימום, תרגילי גמישות וקואורדינציה, הוכחו כמקטינים את שכיחות ההיפגעות בקרב השייטים.
ואחרי שסיימנו הבילוי בים, למרות כל ההפחדות הנ"ל, יצאנו בשלום לדרך הביתה. זהו, נגמרו סיכוני הקיץ? לצערנו לא.