יותר מהנזק שהזיקה ה
ממשלה הזמנית של מופז ונתניהו לקדימה ולליכוד, הזיקה הממשלה הזו לעם ישראל. ככל שזכור לי, ממשלות אחדות לאומית של המפלגות הגדולות היו ממשלות אשר מאחוריהן עמדה מטרה, מאחוריהן עמד צורך אמיתי, ואילו הממשלה הקלוקלת שהייתה לנו נולדה בחטא, להבנתי, בעקבות
נתן אשל.
ממשלות אחדות לאומי נכנסו אתנו למלחמות קשות. ממשלות אחדות לאומית התמודדו עם אינפלציה חסרת גבולות. ממשלות אחדות לאומית לקחו עם פרוד ואיחדו אותו.
והממשלה הזו? זו הייתה ממשלת אחדות עאלק בין טוענים לשקרנות לבין הקורבנות של טענות אלה. ממשלת אחדות עאלק בין יו"ר ועדת חוץ וביטחון חסר אחריות, לבין ראש ממשלה האבל על מות אביו.
נזקה של ממשלה זו רב מתועלתה. ממשלת פירוד לאומי היה ראוי לקרוא לה. ממשלה בה הרוב אינו שולט, כי איננו מסוגל לשלוט, וכאשר ניתנה לו ההזדמנות להקים ממשלה, הוא נכשל כישלון חרוץ.
ולביבי נייעץ לקבל החלטות, אפילו החלטות פנימיות, בשיקול דעת ולא בהיסח הדעת, ומביבי נבקש שלהבא לא ימכור לנו פירוד לאומי מכוער כאילו הוא אחדות לאומית.
ולשושבין של התהליך השלילי הזה נאמר: אשל בא, אשל הלך, אשל נתן, אשל לקח.