סדר-עדיפויות ב"מצעד-הדגלים" הלאומי

בעקבות גל של הפגנות-מחאה, הוקמה ופעלה אשתקד ועדה מקצועית, אשר העלתה שורה של הצעות; אלה אמורות לתרום לא מעט, אף בחלקן הממומש. ברם, עיקר הצרכים הדורשים פתרון מזורז, נותר עדיין בעינו, על-אף המודעות הממסדית וחיפושי-הדרך המוצהרים מצד גורמים ממשלתיים. גם על-רקע זה, יש לרכז יוזמות ומאמצים בנושאים העיקריים הדחופים: מחירי-המזון והשגת-דיור. יודגש כבר כאן: לגבי שני אלה קיימים מסלולי-ביצוע ומצאי של "תשתיות", אשר לא מוצו עדיין; כל זאת – אף מבלי להכביד על תקציב-המדינה, ומבלי להתחרות בכל "דגל" אחר, אף לא ב"דגל הביטחון" על כובד מימונו! צניעותן היחסית של שתי דרישות-יסוד אלו – מזון ודיור – בולטת במיוחד על-רקע חיוניותן הרבה בחיי הפרט והמשפחה, עם ההשלכות החמורות של מחסור בהן, גם על הצד הנפשי-הרגשי: הביטוי "חרפת-רעב" איננו לתפארת המליצה, אלא תיאור נאמן של מצב הסובלים; מקום-מגורים סביר נדרש כבסיס הכרחי להכרת-ערך-עצמי של הפרט, וכיסוד חיוני לקיומו של כל תא משפחתי. כאמור לעיל, וכמפורט בהמשך המאמר, ניתן למצוא מקום ל"דגלי-המשנה" של מזון ודיור, אשר במסגרת "מערכת הדגלים החברתית", וזאת בפתרונות קלי-השגה. ברם, גם "כדורי-הרגעה" כאלה, אף אם יוכיחו את עצמם - אינם צריכים לטשטש את הבעייתיות הבסיסית הקיימת, ואת הצורך בשינוי כולל של גישה, הן בחשיבה ובתכנון והן בביצוע המעשי.

להבהרת כותרת פרק זה, מוזכר בו אירוע מן העבר, בשילוב הפרשנות המוצעת לו כאן. על-אף ריחוק-הזמן, ניתן להציג באמצעותו משמעות סמלית, היפה גם לימינו אלה, אולי אף יותר מתמיד. המדובר במצעד העד-לא-ידע הראשון במדינת ישראל העצמאית, בפורים 1955, אשר ריכז אז קהל-שיא של חצי מיליון הורים וילדים (כותב השורות - אחד מהם): לאחר המתנה ממושכת, חזינו ב"פתיחה" יוצאת-דופן – דהירה של תלת-אופנוע, אשר חדר למסלול באופן "פרטיזני", כאשר בארגז שבקדמתו מרקד ילד מחופש לדוב. תיעוד התקלה מופיע בלקט קטעי-המדור "מה נשמע" (מאת ד' בן-אמוץ; הוצאת "אחיאסף", 1965 ), בשילוב הערות זעם ומחאה של במאי-העדלאידע (עמ' 46 בספר שם). על אותו אירוע נכתבו על-ידי, לפני שנים אחדות, השורות הבאות, בכותרת מאמר זה (שם משני: "הבלדה הישראלית על שלשת הדובים"):

בראש המצעד

בפורים ה'תשט"ו, ביום חג של אביב, חצי מיליון איש על מדרכות תל אביב למצעד העד-לא-ידע קהילה ממתינה לראשונה בישראל מאז קום המדינה. עבר, זה מזמן, מועד-התחילה ולאחראי לאיחור כבר אין מחילה. הורים וילדים ממתינים כאן עד בוש כל דקה שעוברת נדמית כשלוש; תשושים העומדים, מזיעים היושבים רבים אפילו לעזוב כבר חושבים.. _______________ והנה , סוף-סוף, דבר-מה מגיע - סימן-של-תנועה מרגש, גם מרגיע: תלת-אופנוע מהדגם הישן, במיפגן מהיר של טרטור ועשן, דוהר בסערה ככוח-פלישה במושב האחורי יושבת אישה, סל-קניות לצדה, מלפנים – בעלה, ועמם דמות של דוב-מרקד מתגלה. מתח-ההמתנה של הקהל מתפרק והציבור מתלהב, מוחא-כף ושורק - - - אך כשחולף ה"מופע" ולא קורה מאומה, די מהר מתחילה להתרגש מהומה על שום שבתרגיל של זריזות ועורמה מסיגי-גבול ניצלו את המסלול כבמה... ברם, על כך לא נזעק בעיתונים למחרת ובזיכרון הציבור - המקרה לא נחרת; המופע רב-הרושם , שהגיע לבסוף השכיח כל רצון כאן לחקור ולחשוף. פשר-המקרה נותר חופשי - לניחוש ולחיזוי אבא דוב (שם בדוי), אמא דובה (לגמרי הזוי), עם צאצא כבן עשר, בתחפושת של דוב, ברכב המשפחתי אז יצאו אל הרחוב. בשעת צהרים, עת חזרו מקניות נתקלו במבוך של מחסומים ופניות קהל כה גדול לא נראה בעבר ובכבישי האזור כמעט אין מעבר עורקים ראשיים לחצות לא ניתן, – אך לפתע ...נמצא להם מירווח קטן. וכחתול-רחובות הנלחץ אל הקיר, מחוסר-מוצא הם פרצו ללב עיר; מסלול מגודר לא הותיר שום ברירה, רק קדימה והלאה, כמובילי-שיירה.... כוכבי-המסלול" הם, בעל-כורחם - כשינוי מרענן לקהל ביום חם. מבוהלים, נרגשים ומלאי-מבוכות - הם תחילתו המצופה של מצעד-מסיכות! אלפים לקראתם מתרוממים כגלים אך גם לכבוד שכזה... מתרגלים: די מהר במרחב למדו להשתלב, מגיבים לתשואות שיכורי תשומת-לב. לחצים של תמיהות, לבטים וחולשה הפכו למקור של עוצמה חדשה: מעולם לא הריע כאן קהל-המונים להופעה כה מקרית של... שלושה אלמונים. - - - - - נעלמה הקבוצה, מקומה לא נודע - לא "שלום" או ברכה, לא "סליחה" או תודה. יצאה וחזרה אל "אוכלוסיית הדממה", שסבלה מלחמות אך הפריחה שממה - עוד נדבך זעיר במבנה העם האיתן, המתמודד במבחניו ככל הניתן..... אולם אותו אירוע תמים, ממרחק הזמן,

לישראלי המצוי הוא תמרור נאמן:

גם ב"סיר-הלחץ" המגבש את כולם -

כל אחד לעצמו הוא אדם ועולם!

ואף במציאות של תחרות חופשית

חייבת להישמע פה קריאה אנושית:

הביטו-נא פנימה, לא רק ב"קנקן" -

כן, הנה בני-אדם! גם אנחנו כאן!...

כך אותה משפחה אפורה, עלומה. ב צ ד ק הציגה עצמה לאומה.

ואם נשתחרר ממחשבה אטומה;

האם לא ב ר א ש המצעד מקומה!?

מכיוון שהכל זקוקים למזון – עומד הציבור הרחב כצרכן-קבע מובטח מול היצרנים והמשווקים, וכנתון במידה רבה לתכתיבי מחירים ולהשפעות של פיתויי טעמים, אריזות, מסרים-פרסומיים ו"מבצעי-שיווק", תוצאת להט-התחרות בענף. ברם, כפי שחייב יצרן-מזון בפירוט מרכיביו של המוצר, שהוא "מגיש" לפיו של הצרכן - מדוע לא תחול חובה דומה של שקיפות לגבי מרכיבי המחיר, אשר בגבולותיו "נשלחת היד" אל כיסו של הצרכן-המשלם!? די במקרים הרבים, בהם נמכרים מוצרי-מזון בישראל במחירים העולים על מקביליהם בחו"ל, כדי להעמיד מוצרי-מזון הנחזים כיקרים, תחת חובת בדיקה ציבורית-צרכנית, כאשר על היצרן והמשווק הנטל להוכיח את סבירות המחיר. יתרה מזו: נושא "ההגבלים העסקיים" מוסדר, זה עשרות שנים, בחקיקה מיוחדת, מגבילה ומפקחת, עם סנקציות חריפות כנגד כל התארגנות של יצרנים או משווקים, העלולה ליצור עליית מחירים או הפעלת כוחות שיווקיים על חשבון הצרכנים. אם כך לגבי פגיעה פוטנציאלית בלבד – קל-וחומר יש להכווין ולהפעיל את "חוק הגנת הצרכן", וכל אמצעי חוקי וארגוני אחר, כדי לאתר ולנטרל פגיעה-בפועל בציבור, באותו מישור כלכלי! אמנם, "חוק הגנת הצרכן, תשמ"א-1981" חל רק על רכישות של נכסים ושירותים בתחום הצרכני-האישי (כעולה מהגדרת "צרכן" שבחוק); אך לצורך בירור הצדקתו של תימחור קיים, לגבי שיווק נרחב של מצרך-מזון הראוי לבדיקה, ולצורך זה בלבד – די בתיקון חקיקתי קל, המתחייב מאליו למניעת ניצול אמונתו התמימה של הציבור לשם גביית רווחים בלתי-הוגנים. זאת ועוד: לשם הפעלת "כוח הקנייה" העצום של ציבור הצרכנים, באופן מאורגן ומרוכז, פועלת כבר מזמן "המועצה הישראלית לצרכנות" – חברה ממשלתית אשר חוק מיוחד נחקק בשנת תשס"ח-2008 כדי "להבטיח כי המועצה" הנ"ל "תפעל באופן עצמאי, בלא תלות, לטובת הצרכן" (מסעיף 1 של החוק), ו"על-פי שיקולים של טובת הצרכן בלבד" (מסעיף 2(ב) של החוק). בין תפקידיה של המועצה, לפי החוק ובחסותו: "(1)...סיוע לציבור הצרכנים...לצורך הגנה על זכויות הצרכן וקידום ענייניו מול גופים פרטיים וציבוריים...; (2) קידום חינוך והסברה למודעות צרכנית; 4)..."עריכת בדיקות של טובין או שירותים, לרבות בדיקות השוואתיות; (5) מתן חוות דעת בענייני צרכנות...". כל אלה, בצד שליחותה הציבורית החשובה של המועצה, וכוחו החברתי-הכלכלי של הציבור הרחב העומד עמה ב"חזית" הצרכנית – דים לאכוף על גורמי ייצור ושיווק בענף-המזון לפחות "אמנה", אשר תביא להסדר מוסכם, כתחליף (זמני-ניסיוני) להסמכתו החקיקתית של "הממונה על הגנת הצרכן". על-פי ההסדר המדובר – הוולונטרי או הכפוי – תמונה ועדת-מומחים, אשר תבחן את מרכיבי התמחור ואת הצדקתם, לגבי כל מוצר-מזון שיימצא על-ידי המועצה (או הרשות המוסמכת) כשלוב ב"תנאים מכבידים"; "תנאים מכבידים" יהיו אלה, אשר גם אם יסודם בגורמי-ייצור או בגורמי-ביניים – הם מכבידים על הצרכן "הסופי", אף אם בעקיפין (עקב "גלגולם" דרך שלבי ייצור, אריזה, החסנה, שינוע או שיווק). במציאות הישראלית, אשר כבר הוכיחה את עצמה לאחרונה, די בהבאת מידע מפורט ובדוק לידיעת הציבור, כדי שהשפעת כוחותיו הצרכניים תחזיר למסגרת הוגנת כל מי שניסה לנצל את "כוחו השיווקי" בצורה בלתי-ראוייה. לא למותר להזכיר, כי "ניטרול" של רווח חריג, על-רקע חוסר-ידיעה או חולשה אחרת של הצרכן, הוא ממאפייני ההסדרים אשר ב"חוק הגנת הצרכן", שנחקק למענו. לחיזוק כוחו של ההסדר, בכל מקרה, ניתן אף להבטיח שמירת סודיות מסחרית בהקשר לקבלת המידע ובדיקתו, תוך מתן פומבי לממצאים רק במידת הצורך, ואף תוך מתן הזדמנות לתיקון-הפחתה של מחיר-לצרכן, טרם פרסום. בד-בבד יש לקחת בחשבון, כי סירוב לפנייה למתן פרטים לגוף הבודק "ידבר בעד עצמו" כנגד העומד לבדיקה, ועם מתן פומבי לסירוב – אף לידיעת הציבור כולו, ולתגובתו התואמת....

בנושא מורכב זה יש לאבחן, ואף להפריד, בין הקמתן המזורזת של דירות "ברות-השגה" לציבור הנצרכים הגדול, לבין הדאגה לקורת-גג למי שעומד בפני פינוי מדירת-מגוריו היחידה. סיומת מאמר זה תתרכז כאן רק בסוג המקרים השני – הנושא הראשון ראוי למאמר שלם נפרד (העשוי לעלות בקרוב, להשלמה).

הגנות שבחוק על דירת-מגורים שאינה ממושכנת:

להבדיל מדירה שהוצעה בשעתה ע"י החייב עצמו כבטוחה-של-משכנתא, לשם השגת הלוואה כנגדה – מגן החוק על חייב שנסתבך בחוב כספי רגיל, ואשר לגבייתו ננקטים כנגדו הליכי עיקול ומכירה של דירת-מגוריו: כבר ב"חוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967" עצמו, נכלל איסור בסעיף 38(א), לפיו נשללת הסמכות להורות על מכירתם או פינויים של המקרקעין, אשר משמשים למגורי החייב או למגורי בני-משפחתו שעמו, אלא לאחר שהוכח כראוי, כי יהיה לאלה "מקום מגורים סביר", או שיש בידם לממן לעצמם מגורים סבירים, או "שהועמד לרשותם סידור חלוף." בצד סעיף-מגן זה, ובנוסף לו, עומד בתוקפו סעיף 33 של "חוק הגנת הדייר [נוסח משולב]", לפיו החייב אשר דירתו נמכרה בעל-כורחו, יישאר להתגורר בדירת-מגוריו כ"דייר מוגן" ( עם בני-משפחתו שעמו ); דייר כזה - אין לפנותו מן הדירה, אף שעליו לשלם, מדי חודש, סכום צנוע כדמי-שכירות, בשיעורים החלים על דיירות "מוגנת" ( לפי החוק ותקנותיו ). בפסק-דין מיום 10/10/10 אישר בית המשפט העליון את מעמדו של סעיף 33 הנ"ל, תוך דחיית הניסיון להיתפס לחקיקה מיוחדת, אשר נועדה לבני-זוג שנפרדו - חקיקה אשר באה להגן על כל אחד מבני-הזוג, על-מנת שלא "ייזרק" לרחוב, עקב ניצול מעוות של...סעיף 33 עצמו ( למקרה בו בן-הזוג שעזב את ביתו, התחרט עם הזמן, וכדי שלא ימצא עצמו בפני תביעת פירוק-השיתוף-בדירה, כאשר חלקו לשיקום-מגוריו מתגמד למחצית התמורה של דירה... "מוגנת" לפי סעיף 33). פסק-דין זה של בית המשפט העליון (עניין הגב' כובשי – רע"א 8233/08), אשר קיבל חיזוק-יתר עם דחיית בקשה לדיון-נוסף לגביו, הותיר את סעיף 33 הנ"ל כ"עוגן-הצלה" חשוב, למען נזקקים לא מעטים.

ארכה בפינוי דירת-מגורים בהליכי מימוש משכנתה:

כדי לאפשר לציבור הרחב להסתייע בהלוואות-כנגד-משכנתא, אין לכפות על המלווים הגנות-מגורים בדירות שמושכנו לטובתם, וכל לווה-משתכן אף מוותר על הגנות אלה בכתב מפורש בעת המישכון. עם זאת, ישנן כאן ללווה-החייב שנסתבך, העומד בפני סכנת פינוי, כמה הקלות אפשריות: (1) התניית סעיף-חוק מיוחד ( סעיף 81ב1 של "חוק ההוצאה לפועל", אשר נחקק כבר לפני כעשר שנים ), האוסרת הליכים למימוש משכנתא, לפני שחלפו לפחות ששה חודשי פיגור של תשלומי-ההחזר. (2) כדי לאפשר לילדי משפחת-החייב לסיים שנת-לימודים בבית-ספרם, או לכל צורך ראוי אחר, ניתן לבקש ארכה מתאימה, כנגד תשלום-ביניים בשיעור התואם לדמי-שכירות של תקופת הארכה. זאת – בהתחשב במצבו היחסי האיתן של המלווה ( לרוב – בנק בישראל ), עם בקשה הנסמכת על סעיף 16(א) של "חוק ההוצאה לפועל", לפיו מימוש הנכס לגביית החוב עשוי להיות בצעד "משולב" של שכירות-טרם-מכירה, לתקופה מוגדרת ( ולעתים אף במקום מכירה: הרי מימוש הנכס הינו אמצעי-לגבייה, ולא מטרה לעצמה ). (3) במקרים לא מעטים, בהם מקור ההלוואה הבנקאית הינו במשרד-הבינוי-והשיכון, ניתן לפנות אל "בעל-המאה" – הוא המשרד הממשלתי הנכבד – בבקשה מיוחדת לפריסה-מחדש או לארכה מתאימה; בקשה כזו אמורה להידון שם על-ידי ועדה מיוחדת, אשר כבר סייעה לנזקקים רבים במצוקתם. (4) בכל מישור של בקשת-הסתייעות מצד מי שנקלע למצוקה של ממש, יש מקום להזכיר, כי בעלי-הון שחברותיהם הסתבכו בחובות, מבקשים בעבורן הקפאת-הליכים וארכות-להסדר, ואף יותר מכך. על-אף השוני הממשי בנסיבות, מדוע לא תתאפשר ליחיד שנקלע למצב דומה, לפחות הקפאה-זמנית, לאיתור פתרונות ולשיקום כלכלי ונפשי?! עם כל זאת, אין לשכוח את הצורך "לשדך" בין חייבים-במצוקה לבין גורמים קיימים, הפועלים לסיוע לנזקקים במצבם, ולא רק במישור ההתנדבותי. במישור הלאומי-הרשמי פועלת, זה שנים, "הלשכה לסיוע משפטי", אשר לה משרד-קבע בכל מחוז בארץ, ופעולתה וקני-המידה לזכאות לעזרתה – על-פי "חוק הסיוע המשפטי, תשל"ג-1972" והתקנות שהותקנו מכוחו. מדי שנה נעזרים רבבות בכלל שירותיה! מערכת חשובה זו מהווה "אגף לסיוע משפטי" ב"משרד המשפטים", וכדי שהנזקקים לשירותיה יפנו אליה מבעוד מועד – מתבקש עדכונם של הנדרשים-לפינוי בפרטיה של לשכת-הסיוע הקרובה, ובהוראות הדין הנוגעות לזכאות בסיוע. יש להניח, כי דף-עידכון בנושא יצורף בעתיד לכל תביעת-פינוי ולכל בקשת-מימוש-משכנתא, בין על-פי תקנה מחייבת של כב' שר-המשפטים, ובין על-פי נוהל של "הנהלת בתי-המשפט". הדבר מתבקש, הן מבחינת הנזקקים והן מבחינת הציבור.