"לעם הסיני יש שריטה בלתי מוסברת: הוא סבור שכל היהודים הם נכדים של איינשטיין, גאונים מאין כמוהם. לדעתי, הם סובלים ממה שאני מכנה 'קונספציה שגויה'". את ההבחנה הזו השמיע באוזניי שגרירנו בסין, עמוס נדאי, המסיים בימים אלה חמש שנות כהונה מעניינות ומרתקות בבייג'ין. "אף שאני מנסה לצנן את התלהבותם, גם מטעמי צניעות וגם כדי להיצמד לעובדות, הם חוזרים ומנפנפים לי במספר הגבוה של יהודים זוכי פרס נובל העומד בלי שום פרופורציה למספרם בעולם. פשוט אי-אפשר לשכנע את הסינים שהעם היושב בציון אינו עם של חכמים וגאונים".
ההערכה העצומה שהעם הסיני רוחש ליהודים בכלל ולישראל בפרט היא המפתח להבנת מערכת היחסים המורכבת מאוד בין ישראל לסין. השנה מציינות שתי המדינות 20 שנה לכינון היחסים הדיפלומטיים ביניהן, אך לדברי נדאי לא יהיה זה נכון לדבר על יחסים בני שני עשורים בלבד שכן מדובר בשני עמים עתיקי יומין, אולי העתיקים ביותר בתולדות האנושות. יהודים היו בסין כבר לפני אלף שנה. הסוחרים הראשונים הגיעו ב'דרך המשי' מהמערב והקימו קהילה יהודית-סינית בקאי-פנג, דרומית לבייג'ין. בסוף המאה ה-19 הגיעו לסין פליטים מהפוגרומים ברוסיה הצארית והסינים באזור חארבין פתחו את שערי העיר ואת לבם לפליטים הללו. "בסופו של דבר זה השתלם להם שכן היהודים היו אלה שהפכו את העיר למודרנית, עתירת תעשיה והיי-טק", מספר נדאי. "הם אלה שבנו מלונות, בתי חולים, בתי ספר ומערכת חינוך טובה. עד היום מוכרים בחארבין בירה מקומית שעל הבקבוק שלה מוטבע מגן דוד, סמלה של משפחה יהודית שמבשלות השיכר היו בבעלותה".
בתקופת מלחמת העולם השנייה הגיעו לסין אלפי יהודים שנמלטו מאימי הנאצים באירופה. הסינים קיבלו אותם בזרועות פתוחות. קונסול סין בווינה חה פאנגשאן, המכונה 'שינדלר הסיני', הנפיק להם ויזות שהצילו את חייהם. ישראל הייתה מהמדינות הראשונות שהכירו ברפובליקה העממית של מאו צה-טונג שקמה ב-1949, בניגוד לעמדת ארצות הברית, בעוד רוב מדינות העולם תמכו בטייוואן הלאומנית של צ'יאנג קאי-שק. "בן-גוריון, שהיה איש בעל חזון, ניתח נכון את ההתפתחויות וחזה שסין תזכה בהגמוניה בעוד כמה עשורים ותהיה המעצמה האדירה בעולם. סין ראתה ביצירת קשרים עם ישראל אפשרות נוספת ליצירת סדק במצור הבינלאומי שהוטל עליה בהנהגת ארצות הברית, למרות הידע הדל על העם היהודי ועל-אף תפיסתה את הציונות כתנועה עוינת הקשורה לאימפריאליזם המערבי.
"הם אומה בעלת מטען תרבותי שאינו נופל מזה שלנו, וכשהם מדברים עלינו בהערצה זה מחמם את הלב. אולי אחד התפקידים החשובים של השגרירות הוא לשמר את 'הקונספציה השגויה' שכל היהודים חכמים. זה לא קל אבל אנחנו מנצלים כל הזדמנות, כולל אלו הקשורות בתרבות ובאמנות".
למרות הכול, יחסים דיפלומטיים עם ישראל כוננו רק בשנת 1992. איך אתה מסביר את זה?
"צריך להבין את מערך האינטרסים המסובך שבו יש הפרדה מוחלטת בין הערכה והערצה לבין מדיניות ודיפלומטיה, שנקבעות על-פי אינטרסים קרים לחלוטין. מה שמעניין אותם זה שימור שיעורי הצמיחה הגבוהים ובזה הם דווקא רואים דמיון לנו".
על-רקע העימות השקט המתמשך בין סין וארה"ב, הקִרבה הגדולה בין ישראל וארה"ב אינה מפריעה להם?
"הם דווקא מתרשמים מהעובדה שיש בכוחה של אומה בת שבעה מיליון נפש להשפיע על ההחלטות של אמריקה. ייתכן שהם רואים בישראל ידידה בעלת השפעה בארה"ב שאפשר להיעזר בה ולהשתמש בשירותיה".
הסינים עדיין זוכרים את שתי הפרשיות שהעיבו כצל כבד על יחסי שתי המדינות. עסקת השבחת מטוסי הפלקון בשנת 2000 והסכם אספקת חלקי חילוף למזל"טים בשנת 2005, שבוטלו כתוצאה מלחץ אמריקני כבד. ישראל נאלצה לשלם פיצוי של מאות מיליוני דולרים והסינים ציננו את היחסים עמה. מפעם לפעם, אף שעברו שנים, הנושא עולה בשיחותיו של השגריר עם הסינים.
עד היום הפרשות האלה הן פצע פתוח?
"כן. אני מנסה להסביר להם שבניגוד לסינים שלמעט פלישות שבטיות שמרו על ריבונותם אלפי שנים בארץ של כעשרה מיליון קמ"ר, אנחנו מדינה קטנה של 20 אלף קמ"ר בסך הכול, מוקפת אויבים, שהותקפה בעבר ויש הזוממים לתקוף אותנו בעתיד. כך, אם יש מדינה אחת בעולם המוכנה להבטיח לנו גב ביטחוני, אף שאנו לא מבקשים שחיילים אמריקנים יילחמו עבורנו, אין לנו ברירה אלא להיענות לבקשותיה. אבל המשבר הזה, אף שהם טורחים להזכיר לנו אותו מדי פעם, אינו מרכיב במערכת היחסים שלנו".
עם כל ההערצה לישראל, סין מאז ומתמיד הייתה פרו-ערבית. איך זה מוסבר?
"נכון, ההערצה אינה מתורגמת להצבעות באו"ם או לשפת הדיפלומטיה. הדבר החשוב ביותר בעיני סין הוא צמיחה של 10 אחוזים בשנה. לשם כך יש צורך בשרידות גבוהה של המשטר ובנגישות לכל מקום בעולם שיש בו אנרגיה ומחצבים. למשל, 50 אחוז מהמלט בעולם מגיעים לסין. הנטייה הפרו-ערבית שלהם אינה נובעת מכניעה ללחצים. ערפאת היה בסין נסיך ותמיד התקבל ב
כבוד מלכים משום שהוא נחשב בעיניהם מהפכן שהצליח להביא למודעות העולם את בעיית בני עמו ולזכות בתמיכה עולמית. אחרי שהוא מת החלה סין לדבר על פתרון שתי המדינות. לסינים היה חשוב שישראל תיראה כמדינה השואפת להסדר מדיני בדרכי שלום. זו הסיבה לדפוס ההצבעות באו"ם. הם אינם גרועים יותר ממדינות אירופה".
כן, אבל מדינות אירופה אינן נמנות על חוג המעריצים שלנו והסינים כן.
"אני דווקא לא רואה אסון גדול בעובדה שהסינים מצביעים נגדנו בכל מיני הצבעות חסרות חשיבות ופתטיות לחלוטין. הם יודעים זאת. כאשר על הפרק עומדים נושאים מהותיים יותר, כמו דוח גולדסטון או הכרה במדינה פלשתינית, אנו מרכזים מאמצים גדולים יותר לשכנע את הסינים בנזק הרב שהצבעתם עלולה לגרום לתהליך המדיני. אני שמח שיש ביכולתם להפריד בין הערכתם ויחסם החיובי לישראל לבין המערכה הדיפלומטית הרשמית. אין הרבה מדינות המסוגלות לבצע הפרדה כזו".