יהודי-ספרדי הוא יהודי שמוצאו מספרד ופורטוגל לפני גירוש היהודים מספרד בתאריך 1492 לספירה. הכינוי יהודי-ספרדי כולל את צאצאי היהודים שגורשו מספרד תחת צו אלהמברה ב-1492 לספירה, או יהודים שגורשו מפורטוגל בפקודת המלך מנואל הראשון ב-1497 לספירה, צאצאי האנוסים שעזבו את האי האיברי במאות מאוחרות יותר לצפון אפריקה, אסיה הקטנה, לפיליפינים ולמקומות אחרים בעולם, וצאצאי האנוסים שנשארו בחצי האי האיברי.
עם הקמתה של מדינת הלאום של העם היהודי, ישראל, יהודים התאספו במולדתם המחודשת אליה הם באו מכל רחבי העולם. יהודי חדש, שנולד בישראל,מדבר את השפה העברית וחי את התרבות החדשה, הישראלית. כך מסורות ותרבויות של יהודים, שהתפתחו לאורך מאות שנים במדינות שבהן חיו יהודים במשך עשרות ומאות שנים נמחקות בהדרגה ונשכחות.
מוסיקת הלאדינו
כאשר אנו מדברים על מוסיקת הלאדינו-הספרדית, אנו למעשה מקיפים נושא רחב למדי ועשרות שנים של ההיסטוריה ומורשת יהודיות שהתפתחו הרחק מארץ ישראל. היא מבוססת על השפה היהודית-הספניולית, קסטיליאנית ספרדית, מעורבת עם עברית והשפה המקומית של המקומות בהם חיו היהודים לאחר הגירוש של שנת 1492.
מוסיקת הלאדינו התפתחה מהמוזיקה הליטורגית החילונית. מוזיקה כזאת מושוות עם הרומנסרות הספרדיות; לכן, הרומנסרות היהודיות-ספרדיות מוגדרות כשירים המהווים מסורת חילונית של רומנים, קנטיגות וסוגים אחרים של מוזיקה ושירים מימי הביניים.
מקורם שלשירי הלאדינו הינו בספרד של ימי הביניים שנשארו חלק ממסורת יהדות ספרד, במאה ה-15 ועד ימינו. הרומנסרות היהודיות-לאדינו-ספרדיות לא צצו מייד עם הגעתם של היהודים והתיישובתם בספרד, לאחר שגורשו מממלכת יהודה וישראל הקדומה. יש כמה היסטוריונים שעוקבים אחר היסטוריית היישוב היהודי בספרד, או לכל הפחות במיורקה, שבימי המלך שלמה. אם זה המקרה, אז אנחנו יכולים להסיק מכך שהיהודים שהגיעו לאירופה אחרי חורבן בית המקדש השני על-ידי הרומאים, הגיעו לקהילה יהודית שכבר הייתה קיימת. המגיעים החדשים הביאו עימם תרבות דתית, שמאוחר יותר שגשגה בספרד והפכו להיות ידועים, או שהתייחסו אליהם כיהודים הספרדיים והתרבות יהודית-ספרדית.
מקורו של השם ספרדי
השם מוצאו ממדינת ספרד, וכך הכינוי ליהודים שאבותיהם מוצאם מספרד. ללא כל ספק שהשירה של היהודים, שמצאו את עצמם נאלצים לחיות מחוץ למולדתם, מקורה בתנ"ך. התנ"ך שלו קראו ספר הספרים, הביע פילוסופיה, קוד של חוק, הטפה מוסרית ושירה מקראית. למרות העובדה שהתנ"ך לא נחשב כספרות, אין ספק כי במציאות אנו מוצאים שספרי השירה של התנ"ך השפיעו על התודעה של היהודים; ולכן, אפשר כמעט לראות את הפואמות ו\או השירים של המשוררים העברים-ספרדיים כשלוחות של השירה העברית של ימי קדם.
המעבר משירה דתית לשירה חילונית וסופו של דבר לרומנסרות היה הדרגתי. השירה הפוסט-מקראית התפתחה בארץ יהודה, או פלשתין, תחת שלטון רומי וביזנטי מאוחר, במאות שקדמו לכיבוש המוסלמי בשנת 636 לספירה. זוהי תקופה שמתועדת בפריחה מדהימה של שירה ופיוט, שעשתה את יהודה למרכז השפה העברית עד המאה השמינית המאוחרת. בסוף המאה התשיעית הפיוט העברי הופיע לראשונה על אדמת אירופה, בדרום איטליה ומשם לספרד. השירה-הפיוט העברית-ספרדית משתרעת על פני כחמש מאות שנים, שמתפרקים לשתי תקופות עיקריות, התקופה המוסלמית, 950-1150 לספירה, והתקופה הנוצריה, 1150-1492 לספירה.
המשורר שמואל נגיד היה ראשון מענקי תור הזהב היהודי של משוררי תקופת 1150-1492 לספירה. אחריו באו שלושה משוררים אחרים מצטיינים: שלמה אבן גבירול, המשורר הלוהט, המופנם, הפילוסוף משה אבן עזרא, ויהודה הלוי שמכונה "זמירות ציון המתוקות.' הוא גם נחשב כמשורר הטוב ביותר בקבוצת משוררים זאת.
המוזיקה היהודית-ספרדית הושפעה גם מתרבות האדונים הערבים ששלטו ביהודים. עם זאת, לעתים קרובות הם שינו אותה לחומר יהודי. לדוגמה: בעוד שהערבים כתבו שירים בהם שיבחו ערים בספרד, היהודים, תוך שימוש באותו נוסח פיוטי ערבי, שינו את שיריהם לשבח את ישראל וירושלים.
הרומנסרות-הלאדיניות התפתחו, בהדרגה, במשך מאות שנים ובכך הפכו לחלק מחיי היהודים בזמן שהותם בספרד. אין זה פלא אם כן, שיהודי ספרד נשאו תרבות זו איתם לארצות אחרות אליהן הם נדדו לאחר גירושם מהארץ אילה הם היו קשורים מאד, ספרד. זה היה יותר מנוסטלגיה; זו הייתה תרבותם ומורשתם; כמו התנ"ך, שאותו נשאו לאורך 2000 שנה של חיים בגולה.
אין זה פלא אם כך שעם שוב היהודים לארץ ישראל במאה ה-19 וה-20, היו אלה שחשבו והרגישו שזה הכרחי להחיות את התרבות הספרדית ומוסיקת הלאדינו, כאחת מהתרבויות הרבות שפותחו על-ידי היהודים בתפוצות בארצות הרבות שבן הם חיו.
המטלה שלפנינו היא להמשיך ולשמר תרבויות יהודיות שונות לדורות הבאים.
שחזור מוסיקת הלאדינו-ספרדית
זה בדיוק מה שמקהלת
קול-ספרדי, בלוס אנג'לס, קליפורניה עושה, משחזרת את המוזיקה הלאדינו-ספרדית.
המייסד ומנהל המקהלה הוא רפאל אורטאז שנולד בחרטום, סודן, להורים ממוצא ספרדי, שהיו גם ציונים. בהיותו בגיל צעיר, משפחתו של רפאל החליטה לעלות לפלשתין, שלאחר מכן נעשתה מדינת ישראל. רפאל היה בר מזל כשלמד כמה מהרומנסרות הלאדינו-ספרדיות מהוריו, ובמיוחד מאמו. כל יום כשחזר מבית הספר, הוא שמע ממרחק את אמו שרה בעוד שהייתה מבשלת למשפחתה בת תשע הנפשות. השירים הנהדרים האלה, לא עזבו אותו, גם כשעבד כאווירונאוטיקה ובהמשך כמהנדס חלל. בהזדמנות הראשונה שהייתה לרפאל להגשים את חלומו הוא הקים את המקהלה ספרדית במטרה להחיות את המוזיקה היפה הזו בקרב, לראשונה, היהודים הספרדים בלוס אנג'לס ולאחר מכן להציג את המוזיקה הזאת לכל היהודים - אשכנזים וספרדים - ברחבי העולם. זוהי המטרה הנוכחית של מקהלת קול-ספרדי.
ההקדשה של רפאל באתר המקהלה אומרת הכל: "אתר זה מוקדש להורי, שהחדירו בי את האהבה לאנשינו וגאוותנו למורשתנו הספרדית ..."
קנו את התקליטור; תהנו מהאזנה למוזיקה שכמעט נשכחה ואסור שתשכח.