בולמוס הדבֶּרֶת בעניין התקפת מתקני הגרעין באירן הוא תוצאה של פתיחת סכר המכנה המשותף של הקיום היהודי בארץ ישראל. מוטב היה אילו לא באה לעולם הדברת הזו, אולם מרגע שצד אחד, דומיננטי ובעל שליטה במערכות התקשורת, נטל לידיו את חלק הארי בפריצת הסכר, בכיוון אחד בלבד, מוטה ובמידה רבה גם מרושע ומתנשא, אזי חובה להציג גם את העמדות ההפוכות. ישמע הציבור וישפוט.
שוב ושוב טוענים בפנים חמורות סבר כי כל האינטליגנציה הביטחונית מתנגדת לתקיפה. שקר וכזב. מופז, אשכנזי, איילנד, דיין, שבתאי שביט, עמוס ידלין,
אבי דיכטר,
אהוד ברק - וזו רשימה חלקית מאוד - כנראה אינם מהאינטליגנציה הביטחונית.
חתומים על כשלונות
כאשר יתקיים משפט ההיסטוריה, מישהו ישים לב שכל חותמי העצומות בעלי הרקע הביטחוני חתומים על הכישלונות הגדולים ביותר של מערכת הביטחון בכל השנים: הקונספציה של מלחמת יום הכיפורים, ההתנגדות להפצצת הכור בעירק,
הסכם אוסלו, הבריחה מלבנון, מלחמות "בעמימות עצומה", "האביב הערבי", וגם זו רשימה חלקית.
חותמי העצומות מצטטים בבטחה את המחלקה לחקר ביצועים בחיל האוויר ומדברים על כישלון בטוח בתקיפה, ומעל לכול - על המלחמה הנוראית שתהיה. הבה נבדוק: המרחק מהנקודה המערבית ביותר של אירן אל ישראל הוא 1,300 ק"מ, משמע שכוח אירני יבשתי, אווירי וגם ימי לא עומדים על הפרק. לפיכך נותר נשק הטילים. אירן מסוגלת לירות לכל היותר 200 טילים. טילים אלה, 'שיהאב-3' ו'סג'יל-2', הם בעלי ראש נפץ גדול אך במעט מראשו של ה'סקאד' המוכר, ובעלי דיוק גרוע ממנו. יכולת ההרס שלהם מוגבלת למבנה או שניים. על-פי ההיסטוריה, שיעור ההרוגים לטיל אינו עולה על 2 או 3. ההערכה היא שבעזרת מערכת המכ"ם הישראלית ובעזרת טיל ה'חץ' לפחות 80% מכלל הטילים היקרים והמסורבלים מאירן לא יגיעו אל מטרתם.
ציר הרשע בנסיגה
ומדוע שתפרוץ מלחמה אזורית? האם חמאס סייע לחיזבאללה או ההפך במסגרת עימות עם ישראל? ודאי שלא; האם צבא מצרים יכול לכבוש את סיני ולהגיע עד גבול ישראל ולאיים עליה? זה בדיוק מה שחסר לממשלת מצרים; ובסוריה שוחטים אלה את אלה. כלומר, 'ציר הרשע' בנסיגה. לצה"ל יש יכולת לכתוש בשעות ספורות את כל מתקני התשתית והסיוע בלבנון וגם בסוריה. חיל אוויר סורי לא קיים, וגם מבלי לכבוש את דרום לבנון ההשתבללות וההכלה ממלחמת לבנון השנייה לא יחזרו עוד. כוח האש הצה"לי חזר למסלולו. חותמי העצומות הם אשר הסיטו אותו בתעלולי שלום.
מדוע אסור לישראל לאפשר מצב שבו אירן תחזיק בנשק גרעיני? ביום שבו תתרחש נקודת אל-חזור אמיתית, כשתהיה פצצה מוכנה להרכבה על ראשו של טיל 'שיהאב', יתחיל מרוץ חימוש גרעיני במזרח התיכון. הוא לא ייעצר מעל משולש ברמודה. פניה של אירן מכוונים הרחק לדרום אמריקה (בין השאר בשל הזנחה מתמשכת של משרד החוץ ושל ראשי הממשלה, אשר התמקדו באירופה ובארה"ב סביב העניין הפלשתיני). בנות הברית המערביות במפרץ הפרסי ייכנעו לאירן. המשמעויות הכלכליות תהיינה הרסניות לארה"ב ולעולם החופשי. אירן תהיה ראש החץ הערבי והיא תומלך למלכת העולם המוסלמי הדוהר אל המערב על גבי גרעין.
בטווח הארוך ישראל מנצחת
אירן לא בהכרח תשתמש בפצצה נגד ישראל. אפשר לגרום לקמילתה, חלילה, של ישראל באמצעות נפנוף בפצצה מבלי לירות אותה. יהודי הארץ יחיו בחרדה מתמדת. אלה שתינתן להם ההזדמנות יעזבו את הארץ. הנשארים יתמודדו עם גוויעתה של הכלכלה הישראלית הנחשבת חזקה. משקיעים ימשכו כספם ומרצם ותחול האטה נרחבת בכל הפעילויות. התלות הביטחונית בארה"ב תגבר עד למצב שבו התנעת טנק תדרוש אישור של הממשל.
למהרהרים אחר התסריט הזה: על שולחן הדיונים עומד מחיר של כמה עשרות אזרחים וחיילים במקרה הקיצוני ביותר ונזק מלחמתי של כמה שבועות, מול פוטנציאל הרג של 25 אלף יהודים ועוד כמספר הזה פצועי קרינה מפצצה אחת. לפעמים יש לבחור בין כאב נסבל לסיוט מתמשך. אחרי שנים רבות של עמימות הכוח הישראלי, מותר לשחרר את האיל על קרניו ולהוציא את ישראל מסבך הרפיסות והפחד. מבחני ההיסטוריה מלמדים שבטווח הארוך ישראל מנצחת. בעת כתיבת שורות אלה מתברר כי גם ארה"ב מבינה שנחוץ קו אדום מול אירן. התיתכן מציאות שבה מישהו יתנצל בפני 'צמד המטורללים'?