הזמן לריגושים הסתיים והשיירה המאובטחת, על שלל הבהוביה וצפירותיה, דהרה במשך 5 דקות מבית הנשיא למלון המלך דוד. ב-12:30 בצהרים המתין שם הבולגרי, עם 12 משרי ממשלתו, על-מנת לקיים ישיבת ממשלה משותפת. הישיבות המשותפות הן דרך של מדינות לאותת על הקשרים החזקים ביניהן. ישראל תקיים השנה ישיבות כאלה גם עם גרמניה ואיטליה. בינתיים, עד שהפמליה תיכנס, שרים, פקידים ועיתונאים התחככו אלה באלה ופטפטו על ההפגנות ברש"פ, על פרשת מיסז'ניקוב ועל אחד משרי הממשלה שהתגרש. אחרי שביבי הגיע והאירוע התחיל נחתמו ארבעה הסכמים בתחומי התקשורת, יחסי החוץ והבריאות. אחר כך ניגשו שני ראשי הממשלות למיקרופונים כדי לומר את הדברים המתבקשים על הרצון ההדדי בחיזוק הקשרים בין המדינות. על כל זה לא שמעתם דבר מן הסתם, שכן הכותרת מהאירוע הייתה אחרת לחלוטין. אף לא אחת מארבע השאלות שנשאלו במסיבת העיתונאים נגעה ביחסי ישראל-בולגריה. מנגד, נתניהו ידע שיישאל על הצהרת מזכירת המדינה האמריקנית הילרי קלינטון, שלפיה "אין צורך לשרטט לאירן קווים אדומים". קלינטון סתרה ישירות את דברי נתניהו, שאמר יום קודם לכן: "יש צורך לקבוע לאירן קו אדום". ביבי, בעימות מחושב, לא נשאר חייב והשיב: "לאלה מהקהילייה הבינלאומית שמסרבים למתוח קו אדום לאירן אין זכות מוסרית להציב אור אדום לישראל". אין התנגשות חזיתית מזו. אחר כך ענה לשאלה אחרת אודות ההפגנות המתרחבות ביו"ש והביע תקווה שהרשות הפלשתינית "תצליח להתמודד עם הבעיות הכלכליות שלה". העובדה שבזה הרגע נכנס לעימות ראש בראש עם אמריקה אין פירושה שהמערכת עצרה מלכת. להפך. העסקים כרגיל ולא רק כלפי חוץ. בהמשך היום יתברר ששתי האמירות לא היו באוויר. עיתונאי בולגרי שאל על מה מתבססת קביעת ישראל שחיזבאללה אחראי לפיגוע בבורגס, ונתניהו ענה את שענה. אחר כך הזכיר את התגייסות העם הבולגרי להצלת יהדות בולגריה בשנות השואה. בוריסוב מצדו יצא נגד מה שהגדיר "הניסיונות לשכתוב ההיסטוריה" בהקשר זה. אחרי ההצהרות, החתימות והתשובות הגיע הצילום המשותף – שתי דקות תמימות שבהן שלושים איש מצטופפים על בימה קטנה ונשמעים להוראות הצלמים שמנהלים אותם. הפוטו-אופ מסתיים. העיתונאים נשלחו אחר כבוד החוצה ושתי הממשלות התכנסו לישיבה חגיגית על כוס יין ובשר משובח. השרים הציגו את תוכן ההסכמים שזה עתה נחתמו. חשוב כן, מעניין לא. זו השגרה המדינית.

החלק הבא בלו"ז היה צפייה בתרגיל חטיבתי של גולני בגולן. השיירה הממלכתית שוב פילחה את ירושלים. יסעור אימתני המתין לה באחד המנחתים העירוניים. ההמראה צפויה הייתה להיות בשלוש באחד המנחתים בירושלים. הפמליה, לשם שינוי, איחרה רק בשבע דקות. נתניהו מתיישב במקומו הקבוע, בפינה השמאלית הקדמית של המסוק. נלווים אליו ראש הלשכה גיל שפר וראש מערך ההסברה לירן דן. השניים, כך נראה, הפכו להיות היועצים האישיים הקרובים ביותר לבוס. מלבדם מגיעים כמובן המזכיר הצבאי יוחנן לוקר, מאבטחים וכמה עובדי משרד. טיסה במסוק עם ראש הממשלה רק נשמעת כאירוע מלהיב. היסעור מחניק, מחריש אוזניים ומטלטל את נוסעיו בלי קשר לזהותם. לפיכך, ברישומי פנקס ובצעקות לתוך האוזן נאלץ נתניהו לקבל מלוקר עידכונים. התכתובת מתנהלת באופן שגם צלם חד עדשה לא יוכל לתעד את הנאמר. כך מתנהלת התקשורת גם עם היועצים האחרים. את הטיסות בתוך ישראל ראש הממשלה מנצל פעמים רבות כדי לצפות בנוף הארץ. כבר קרה שהסיט את נתיב הטיסה או הזמין סיבוב מעל יישוב מסוים רק כדי לתצפת מלמעלה על המתרחש. הפעם ויתר. אפילו את הכינרת הזוהרת בטורקיז לא ראה. את הדקות הפנויות ניצל לנמנום חטוף. חמישים דקות באוויר ואנו במחנה קלה בצפון הרמה. הרמטכ"ל בני גנץ, אלוף פיקוד צפון יאיר גולן ומפקד האוגדה תמיר היימן ממתינים במקום. הרבה לוגיסטיקה כרוכה בכל תזוזה כזו. מאז רצח רבין, ראשי ממשלת ישראל חיים בבועה. אסור להם להיות חשופים לאוויר העולם. לכן, אפילו את 200 המטר שבין המנחת לנקודת התצפית, ולמרות שהיה מעדיף ללכת ברגל, הוא עובר בג'יפים של השב"כ. לי ברור שהאבטחה ההיסטרית הזו תתברר יום אחד כפארסה, אבל מי אני שאשפוט. צה"ל הוא צה"ל ותרגיל הוא תרגיל. לא תצוגת יכולות לצורכי עשיית רושם אלא 'נמרים', מקלעים, ירי ארטילריה ופגזי טנקים, גולנצ'יקים שרצים במעלה הגבעה והרבה אבק. נתניהו שואל כמה שאלות מבצעיות ומגלה שיש "דברים חדשים שלא הכרתי". האוגדונר היימן מתמצת שמתווה התרגיל הוא "חמישים קילומטר עם חמישים אחוז ממשקל הגוף. הם באו ממירון וכובשים את החרמון". ביבי נזכר בימים שבהם רץ בעצמו באותו ואדי, אבל אז, די מהר, משתעמם. "ניתן להם לעשות את העבודה", הוא אומר לגנץ. הוא רוצה להחליף כמה מילים עם הרמטכ"ל, אבל "כשהם (העיתונאים) כאן אי-אפשר". עם העיתונאים הוא נכנס אפוא ל'נמר' – נגמ"ש שנבנה על בסיס טנק מרכבה. מח"ט גולני מופיע לפתע, ונתניהו, מתודרך מראש, מאחל לו מזל טוב ליום ההולדת. אחר כך הוא עולה בקשר מול מג"ד גדוד 12. "כאן קודקוד. שנה טובה לכולם. אתם מרשימים, עבדתם קשה וזה יכול להרגיע את עם ישראל". עוד כמה מילים עם קבוצת חיילים שהופיעה משום מקום ואחר כך הסתודדות ממושכת עם הרמטכ"ל ולוקר בשטח. הצלמים עטים על התמונה. איש אינו יודע מה נאמר. הם מקפידים לדבר באופן שיהיה בלתי אפשרי לקרוא את שפתיהם. בדרך החוצה נתניהו מחליף כמה מילים ותמונות עם אשתו וילדיו של המח"ט, שבאו לחגוג את יום ההולדת של אבא המפקד. עוד אירוע קטן ולא דרמטי מסתיים. מאלה עשויה השגרה.

התחנה הבאה היא צומת קריית-אתא המחודש, או ליתר דיוק כביש עוקף קריות. נתניהו ושר התחבורה ישראל כ"ץ באו לגזור סרט לרגל פתיחת כביש חדש בין חיפה לעכו. מי שנוסע באזור יודע עד כמה עורק התנועה הזה חיוני. את כ"ץ מתאר נתניהו "הבולדוזר של הממשלה". השניים חנכו כבישים רבים באזור ובארץ בכלל. אבל האירוע, לא פחות מתשתיתי, היה פוליטי. כל נכבדי האזור, במיוחד אלה המזוהים עם הליכוד, הוזמנו. נתניהו מתגאה בעשייה של ממשלתו ומכריז כי "הצפון הוא המרכז החדש". הוא לא שוכח לציין את כל המי ומי שלתמיכתם יזדקק בבוא העת, למשל ראש עיריית קריית-אתא יעקב פרץ, שהכריז על הקמת סניף איקאה שלישי, על תכנון מגה-קניון ועל בניית לא פחות מ-11 אלף בתים בעירו. מחיאות כפיים ושירת התקווה נעלו את האירוע החגיגי. הנוכחים התפזרו. השעה הייתה שבע בערב. על-פי התכנון והעייפות היינו צפויים להמריא דרומה. נתניהו, שאצלו כל לו"ז הוא בסיס לשינויים, התיישב לארוחת ערב מאולתרת עם ישראל כ"ץ. היום, שהיה אמור להיגמר, רק התחיל. עוד הם מנשנשים ומהלשכה בירושלים הגיע עידכון שלפיו בביקור בארה"ב למחרת יום כיפור אובמה לא יפגוש את נתניהו. סוג של מפלה לנתניהו, והיחלצות ממלכודת עבור אובמה. אם יפגוש אובמה את נתניהו הוא עלול לחטוף עוד הטפה בשידור חי על גורל העם היהודי, כפי שקרה בפעמיים הקודמות. אם לא יפגוש, יספוג ביקורת על "זריקת ישראל מתחת לאוטובוס", כפי שהרפובליקנים אוהבים להטיח בו. הפשרה הייתה אי קיום פגישה – מהלך לגיטימי כשלעצמו – ובמקומה שיחת טלפון ממושכת, אבל זו תגיע מאוחר. הרבה יותר מאוחר. ביבי בכל מקרה רצה אחרת. אחרי התייעצות קלה בשטח איך להגיב, ובעודנו בדרך למסוק, הודיעו "גורמים מדיניים" כי "הבית הלבן מסר שהנשיא וראש הממשלה לא ייפגשו בשל אילוצי לו"ז של הנשיא. זאת למרות שאנו מוכנים לטוס במיוחד לוושינגטון לצורך הפגישה ולמרות שאורך כלל הביקור בארה"ב הוא 30 שעות בלבד". את דעתם על הלא-פגישה נתניהו ואנשיו שומרים לעצמם. במסוק העושה דרכו דרומה לא ניתן היה לזהות דבר מלבד עייפות של הנוכחים. לירן דן שוב צעק לאוזנו רצף עידכונים. נתניהו שוב תפס תנומה קלה. אור ההבזק של אחד הצלמים מעיר אותו. הוא נראה בעיקר מהורהר. היסעור משייט לאורך הרצף האורבני של כביש 2, ומשם גולש למנחת בעין כרם. אחרי הנחיתה נבלע נתניהו עם יועציו בלימוזינות הדוהרות. לכאורה, רק לכאורה, נגמר היום. כי בעודנו באוויר הפתיע אהוד ברק, שנחשב בן בריתו ואיש סודו, ובפליק-פלאק של 180 מעלות יצא נגד נתניהו בעניין אירן. "את ההבדלים האלה (בין ארה"ב לישראל) יש ללבן בינינו בפתיחות בחדרים סגורים", אמר ברק, שרק תמול שלשום התנגח בפומבי עם הממשל בדיוק כמו נתניהו. "אין לשכוח כי ארה"ב היא בעלת הברית העיקרית של ישראל", הוסיף אותו ברק שרק לפני שבועיים הוביל את הקו שלפיו "לישראל הזכות להגן על עצמה וגם האמריקנים מקבלים זאת". לתפנית הזו של ברק סירב נתניהו להתייחס. במקומו עשה זאת בוגי יעלון, שבצדק אבחן את טביעות האצבע של קמפיין 'המבוגר האחראי', מבית היוצר של משרד היח"צ של הביילינים (הבנים של), בעמדה החדשה של ברק. השר לעניינים אסטרטגיים הזהיר את נתניהו מזמן שברק משטה בו וברגע האמת יפנה פניית פרסה. לא פעם הזכיר יעלון שבתקופת אולמרט שר הביטחון ברק כלל לא התעניין בנושא האירני. רק כשנתניהו הציב את אירן במרכז הבמה עלה ברק לספינה. "צר לי ששר הביטחון מעדיף אינטרסים פוליטיים ומפלגתיים צרים. במקום לחזק את דרישת ראש הממשלה מהממשל האמריקני, להציב למשטר האירני קווים אדומים, בחר ברק להתחיל את מערכת הבחירות שלו על חשבון אינטרסים לאומיים ועל גבו של ראש הממשלה", התייצב יעלון לימין נתניהו. גם הוא כמובן חושב פוליטיקה. ראש הממשלה הביט מהצד בקטטה ולא התערב. השעה הייתה עשר וחצי בלילה. נתניהו אומנם היה בביתו ברח' בלפור אבל לקראת 11 הודיע על העברת רבע מיליארד שקלים לרשות הפלשתינית "בעקבות המשבר שאליו נקלעה הרשות". פורמלית, התשלום הוא מקדמה על חשבון כספי המסים שישראל גובה עבור הפלשתינים. בפועל מדובר במענק ענק, שני בתוך חודש, כדי להציל את הרש"פ מקריסה כלכלית. זה היה הביטוי המעשי לאמירתו חצי יממה קודם לכן במסיבת העיתונאים עם הבולגרים כי "אנחנו מצדנו עושים את המאמצים לסייע לפלשתינים להתגבר על המשבר הכלכלי. זה אינטרס משותף שלנו". ישראל של נתניהו שוב מצילה את אש"ף. אחרי הפלשתינים חזרו האמריקנים לפוקוס. העדר הפגישה עם אובמה פתר כמה תעלומות באשר ללוח הזמנים של הנסיעה לניו-יורק. כעת, כשברור שביום חמישי הוא ינאם באו"ם וביום שישי לא יהיה בוושינגטון, אפשר לתאם פגישות עם מנהיגים אחרים והופעות בכלי התקשורת. טלפונים ותיאומים יצאו ובאו. חצות חלף עבר, ואז, באמצע הלילה הגיעה הודעה שאובמה על הקו. אולי הייתה זו נקמתו הקטנה של אובמה, להרוס לביבי את הלילה. השניים דיברו כנראה בין שלוש לארבע לפנות בוקר. מכל מה שעשה נתניהו באותו יום, השיחה החסויה והבלתי מתוכננת הזו תהיה כנראה הגורלית ביותר בכל הנוגע לעתיד ישראל לשנה הבאה. כך נראה היום שלו. על פיו תיראה השנה הבאה שלנו.