ב-21 בספטמבר 2012, נהרג רב"ט נתנאל יהלומי על-ידי מחבלים בגבול ישראל מצרים. פרטים ביוגרפים נוספים אפשר למצוא באתרים המקושרים לציונות הדתית כגון ערוץ שבע וסרוגים. למרבה הצער והאכזבה, באתרים של
ידיעות אחרונות ו
מעריב nrg ו-ynet אין זכר למות החייל כעשרים וארבע שעות אחרי האירוע.
בימים אלו עיתון מעריב מתפרק ונמכר לידי מו"ל אחר, שעל-פי הפרסומים העדכניים מתכוון להשאיר מעט מאוד עובדים ולשנות את פניו של העיתון לחלוטין. אני, וכל אדם בעל מצפון, חייב לברך על המהלך. כלי תקשורת שמתעלם ממוות של אדם, חייל, לוחם בצבא ההגנה לישראל, איבד את זכות קיומו, איבד את צלמו האנושי. האם כתבה על תוכנית ריאליטי חשובה יותר מאשר מוות של אדם? מדוע לא טרחו להציג כתבה על חייו של נתנאל ז"ל? האם לא הייתה אפשרות טכנית להשאיר את דמותו בתודעה לפרק זמן שיכבד את ההרוג? האם ראוי שמותו ייעלם ויישכח במהירות רבה כל כך?
סופו של מעריב איננו משבר בענף העיתונות, כפי שסגירתו, בהנחה ותתרחש, של ערוץ 10 איננה משבר בענף הטלוויזיה. שני הגופים המסחריים האלו איבדו את הציבור הרחב והתקיימו בבועה עצמאית משלהם, בחושבם שהם הם המציאות בלבד. לא נותרה דרישה למרכולתם העלובה. זעקות הנהי על אובדן הדמוקרטיה ממחישות את הלך החשיבה המעוות הזה, המדמה שרק אותם אנשים יכולים לבצע עבודה עיתונאית כהלכתה. היום נסגר עיתון אחד, מחר יכולים להיפתח שניים, וכך אפשרי גם בערוצי הטלוויזיה. סיבת הסגירה של הגופים הללו פשוטה - ביום בו מותו של חייל נעשה חסר חשיבות, הציבור מאס בהם ובמרכולתם. ובצדק.
