נתניהו, בהצלחה

בנימין נתניהו ישא היום עוד נאום בעצרת הכללית של האו"ם, כראש ממשלת ישראל המכהן (מטעם עצמו), כראש הקואליציה של עצמו נגד האיום האטומי האירני. אפשר לומר על נתניהו שהוא הצלחה כלכלית קפיטליסטית אבל כישלון כלכלי חברתי (בצדק), אפשר להאשים אותו (בצדק) בכך שהוא מכשול ליחסי החוץ של ישראל, ואפשר להאשים אותו (בצדק) בכך שהפך את הסקטוריאליות הישראלית לקרדום אלקטורלי לחפור בו, על-מנת לבנות את חומות ההתבצרות השלטונית של הלאומנות הקפיטליסטית. אפשר, וזה אפילו יהיה נכון. אבל, אי-אפשר להאשים אותו בכך שהוא העלה את נושא האיום הגרעיני האירני על סדר היום העולמי, וגרם בכך לעולם כולו להתמקד בנושא הזה מבעוד מועד. מכאן ואילך, שלא כמו בדוגמה הנאצית, או בכל דוגמה של טרגדיה כלל-אנושית אחרת, שום אומה לא תוכל לשאול את עצמה "איך זה קרה?". אף היסטוריון לא יכתוב ספר לבירור השאלה "מי נרדם בשמירה?" בנימין נתניהו עשה את המעשה הנכון כאשר העביר את הזרקורים אל תוכנית החימוש האירנית.

המעשה של נתניהו היה נכון. אך המעשה הזה אינו מתקיים בוואקום. המעשה הזה הוא בחירה מודעת של נתניהו ועל כן עלינו לבחון את כוונותיו, ולא רק את המעשה. בתורת המשפט יש צורך להוכיח שני מרכיבים על-מנת להיות מואשם בפלילים. מעשה וכוונה פלילית. את המעשה הוא כבר זוקף לזכותו, והוא אכן הצליח להסב את תשומת הלב של העולם לתוכנית הגרעין הצבאית האירנית. אך מה לגבי הכוונה? הכוונה נגועה ועל כן היא תיזקף לחובתו, ולא לזכותו. נתניהו בחר להעצים את הנושא האירני כאלטרנטיבה לפתרון האמיתי והנכון.

אירן מהווה איום על ישראל רק משום שבאמתחתה היא נושאת את נשק יום-הדין כנגד מדינת ישראל. אירן היא נושאת הדגל של האשמת מדינת ישראל בבית-הדין המוסרי, על כיבוש, אפליה גזעית, אפרטהייד, רצח-עם, גירוש, מעשי פשע נגד האנושות, ועוד כהנה וכהנה סעיפי אישום הכרוכים בעצם קיומה של ישראל כמדינת העם היהודי. אירן היא, כיום, המדינה היחידה שאינה מכירה בקיומה של מדינת ישראל ושואפת להשמידה באופן רשמי. שלא כפי שנתניהו מנסה לטפול על מדינות ועמים אחרים ונוספים, גם אם ישנם אנשים שהיו רוצים שישראל לא תתקיים, אירן היא היחידה שעושה מעשים של ממש, לאור היום, על-מנת לקדם את "היעלמות" ישראל מהמפה. אירן מכסה על שלטון החושך שלה באמצעות כתב האישום הזה נגד ישראל, והופכת את עצמה למנהיגת המתנגדים לקיומה של ישראל. המשימה הישראלית היא פירוק הקואליציה האירנית, ומימושה של המשימה הזו עובר דרך הסכם שלום עם הפלשתינים. הסכם כזה היה שומט את הקרקע מתחת לטיעון האירני, וממוטט את כל טיעוני כתב האישום שלה. נתניהו ולאומני ישראל עשו, עושים וימשיכו לעשות הכל, לחיזוק כתב התביעה האירני, משום שהם עושים הכל על-מנת להימנע מהסכם שלום עם הפלשתינים.

נתניהו וכל יתר לאומני ישראל עוזרים לאירן ובונים את קו התביעה שלה, בכל פעם שהם מאשימים עם או אומה באנטישמיות, ובנסיונות להביא להכחדת ישראל. כל קבוצה שנתניהו ולאומני ישראל מאשימים אותה באישומים כאלה, מוצאת את עצמה בקואליציה עם האירנים. נתניהו ולאומני ישראל בונים עבור האירנים את הקואליציה שלהם נגד ישראל, ובכך מייצרים לישראל אויבים נוספים. כתב ההגנה של ישראל בבית הדין המוסרי הוא מורכב ועמוס טיעונים שהם חרב פיפיות. החלטות מועצת הביטחון של האו"ם שמספרן 242 ו-338/339 נותרו "על הנייר", וישראל עושה הכל על-מנת להימנע מקיומן. "מפעל" ההתנחלויות הוא עצם בגרונן של החלטות האו"ם, הוא תקיעת אצבע בעין של הפלשתינים, והוא מרפק בצלעותיהן של המדינות האוהדות לישראל (ארה"ב והאיחוד האירופי בראשן). נתניהו עושה הכל, מכל בכל, כדי לקעקע את החלטות האו"ם 242 ו-338/339, והוא מסייע לבניית כתב האישום נגד ישראל, בשירות פרקליטי התביעה האירנית. אילו נתניהו היה פועל בשירות הסנגוריה הישראלית הוא היה פועל בנמרצות להשגת שלום עם הפלשתינים, וממוטט בהינף קולמוס אחד את כל כתב התביעה האירני. שלום מול הפלשתינים היה מותיר את אירן מבודדת יותר מכל, ומעניק לכתב האישום שלה מעמד מגוחך שאינו ראוי לכתב הגנה ישראלי.

נתניהו הוא ראש הקואליציה הפרלמנטרית הישראלית, והוא עומד בראש הרשות המבצעת, הנהנית מתמיכה יציבה של הרשות המחוקקת. אילו רצה, יכול היה נתניהו להביס את אירן בקלות ולמוטט את קו התביעה שלה בנקל. אבל נתניהו נבחר על יסוד קיומם של אויבים לישראל, והוא אדם בעל תפיסת מהות עצמית הבונה את עצמה ושואבת את כוחה מחולשות, ולא מעוצמה. הטרור הוא נקודת ההתייחסות העיקרית של נתניהו למציאות, והנטייה הטבעית שלו היא להגדיר את עצמו דרך אויבים. אויביו מחזקים אותו, והיעדרם מחייב אותו להגדיר אותם וליצור אותם. "הם מ_פ_ח_ד_י_ם" היה ביטוי כזה שהופנה לעבר אזרחי ישראל כאשר נתניהו התסיס את המחנה "שלו" לצורך זריעת פירוד ובניית המחנה הלעומתי. "השמאל שכח מה זה להיות יהודים, הם חושבים שהם יתנו נשק לערבים, והערבים ישמרו עלינו", כדבריו, כאשר לחש על אוזנו של הרב כדורי בעת ניהול מסע הבחירות שלו בשנת 1999. בנימין נתניהו הוא טקטיקן של מאבקים, ולא אסטרטג של ניצחון. אילו רצה לנצח את האירנים, הוא היה מוביל קו תקיף ונמרץ של הסכם שלום עם הפלשתינים, ומותיר את האירנים עם כתב אישום חלול ובלי שום קואליציה מוסרית. הטקטיקה של נתניהו היא כוחנות ולעומתיות. נאום הברווז הקודם שנשא באו"ם היה נאום גאוני של טקטיקת-מאבק, וכשלון קולוסאלי מדהים של היעדר אסטרטגיית ניצחון. לנתניהו יש רקורד עשיר של נאומים רטוריים מעולים, שכל תוצאותיהם מובילות לחידוד המאבק ולא לפתרונו. כך עשה גם עם אבו-מאזן בנאום ספטמבר של השנה שעברה. רטוריקה מעולה, קטסטרופה של תוצאה. בזכות הנאום (וכמובן המעשים שקדמו לנאום, כמו גם אלה שבאו לאחריו), נתניהו הוריד את הפופולריות של הרשות הפלשתינית בגדה, והעלה את קרנו של החמאס. ועל זה אמרו פעם: "יופי נחמה..."

אף על-פי שזהו נתניהו ואלה הן יכולותיו, ולמרות שהוא כבר הוכיח שאינו מסוגל להתעלות על עצמו ולנהל את חסרונותיו לטובת האינטרס הישראלי, אין לנו אלא לאחל לו הצלחה היום באו"ם. נתניהו הוא אדם כוחני ולעומתי, והוא רואה בכוח יתרונות בלבד. נתניהו אינו מסוגל לראות ולהבין את חסרונות הכוח ואת הצד השני של המשוואה - יתרונות המוח. נתניהו יוצא לזירה המדינית כאילו הייתה זירת איגרוף. נתניהו והליברמן שלו מתנהלים בזירה המדינית כמו פילים בחנות חרסינה, והם מסרבים להבין את מגבלות הכוח, גם כאשר הפעלת הכוח על נשיא ארה"ב הניבה לישראל את התואר המפוקפק "רעש רקע". ניתן לצפות שהנאום היום יהיה חזרה רטורית מעולה על כל מה שכבר שמענו ממנו בעבר, ואולי יהיה איזה גימיק או שניים של ברווז, או נפנוף באיזה נייר המוכיח שזכותו של העם היהודי על ארץ אבותיו היא זכות (בלה...בלה...בלה...), ובטח יהיה איזכור של השואה וחידוד תודעת הנרדף. הנאום יהיה, כמו כל קודמיו. זהו נאום שנתניהו ישא עבור האלקטורט בבית כאשר עינו כבר פוזלת אל הקלפיות. הוא יהיה נאום כוחני של "אני מאשים" את כל העולם (ואשתו). אבל, המפתח לפתרון הסוגייה האירנית נמצא בידיך נתניהו, ורק בידיך. כל שעליך לעשות הוא לחתור באמת ובתמים להסכם שלום עם הפלשתינים, ובמקום להאשים אותם, ובמקום לדחוף אותם לידי החמאס, הג'יהאד ואירן - חבק את אבו-מאזן. קח אותו לחדר צדדי, פרוש לפניו את האפשרות להגיע לניצחון אסטרטגי במקום לעוד "הצלחה" טקטית, תעזור לו (לעזור לנו ו...) לשמוט את הקרקע של הקיצוניים משני הצדדים (החזית המשותפת של הקיצוניים היהודיים והמוסלמים). בבקשה ממך, אל תעשה שוב את מה שאתה רגיל לעשות, בעיקר, משום שזה לא מוביל לשום מקום מלבד לחידוד טקטיקת המאבק. לך תנסה לשם שינוי את אסטרטגיית הניצחון, תבודד את האירנים ותנצח בלי מלחמה. בהצלחה.