מזה שנה אני חש ומרגיש שהמינוי של
בני גנץ איננו משהו. מדי חודשיים הוא משחרר איום מאופק כלפי החמאס/אירן, אך מבחינתו זה דיינו.
אינני יודע מי הגורם המוביל למינויו, ברק או נתניהו. על-פי מבחן התוצאה - נראה שזהו ברק.
ישראל אינה זקוקה לרמטכ"ל פקה-פקה.
על-אף מראהו המרגיע, המצב בשטח כלל אינו רגוע. מה שהכי מקומם אותי אישית, זו ההבחנה בין דם לדם.
אין בליבי שום ספק: גראד אחד לכיוון רמת אביב פירושו מלחמה רבתי. ארבעים גראדים בדרום, משמעם שאין למחרת בתי ספר, אבל התגובה הצבאית - שואפת לאפס. על הרבה פחות מזה צה"ל של פעם יצא למלחמות חורמה.
אם הסיבה לכך הינה שמפקדי הצבא כבר לא סומכים על הצבא שהם יצרו, אזי מצבנו בכי רע.