ראשית ניצבת מנגד התנהלות מערכת החינוך, שהיא - יש להודות ולצעוק בראש חוצות - לא פחות מנפשעת. כי ברור לכל מי שעיניים בראשו שילדי הגנים וילדי בתי הספר היסודיים אינם זקוקים לחודשיים (פחות חמישה ימים) של חופשת קיץ, פלוס שבועיים של חופשת חגים מגושרת מיד לאחריהם. אין להם מה לעשות לבדם במשך כל כך הרבה זמן, ולכן כפועל יוצא חייבים הוריהם למצוא עבורם מה שנקרא "סידור".
בקיץ ה"סידור" בא לידי ביטוי בקייטנה רגילה ועוד קייטנה נוספת ועוד סבא וסבתא בגיוס צו שמונה ועוד כמה ימי חופשה בתקופה הכי לחה ודוחה בשנה. ובחגים? ובכן, בחגים נגמרות כל האופציות ל"סידורים" ונותרת חגיגיות מנופצת לרסיסים שעולה לכולם בעיקר על העצבים, וגם הרבה כסף (שבלאו הכי לא נותר ממנו כלום לאחר תשלומי הקייטנות, הבריכות, הבילויים והקניות לקראת השנה החדשה).
אפשר כנראה להסכים בקונצנזוס רחב שחופשת קיץ בת כחודש הייתה יכולה להיות מדויקת בהרבה, זולה בהרבה ושפויה בהרבה, ושלאחריה היו זוכים החגים לארומה שאינה מבוססת רק על ריח של גויאבות אלא גם על הנאה משפחתית מחופשה משותפת רגועה וחגיגית במיוחד. וזהו, רבותיי, האפיק הראשון בדיון. מה יש לעשות בנדון? לגרום לקברניטי משרד החינוך שיבואו עלינו הלוואי שלטובה לאחר הבחירות להכיר בעובדה שייטב לכולנו עם חופש גדול מקוצר, ואז להעלות שלל הצעות איך עושים זאת בפועל. ותרשו לי לצטט הצעה של מישהי שאני מאוד מעריכה (אני): ביולי, החודש הראשון של החופשה (זה שיבוטל, כן?), יאיישו את מערכת החינוך מי שלומדים בסמינרים השונים להיות מורות/מורים וגננות/גננים. בתמורה, הם יזכו למשכורת ושפשוף נעים, אנחנו - להמשך לימודים מעט פחות קפדני ויותר קליל וזורם (אפשר לסכם על שיעורי העשרה, חיזוק לחלשים, ויותר משחקים וכיף בכיתות), וילדינו - לפחות ימי חוסר מעש. נחמד, לא? אני משוכנעת שלמשרד כה מכובד כמשרד החינוך יהיו שלל הצעות ורעיונות משל עצמו כיצד מקצרים (אבל באמת מקצרים לא בכאילו, כן?) את החופשה ביעילות וחביבות.