ממשלת הספר הלבן

כמו תמיד שרידי גופתו של החייל מג'די חלבי נמצאו אחרי שבע שנות היעדרות בסמוך לעוספיה, מקום מגוריו בכרמל. מישהו הקשה על צה"ל לאתר את הגופה, טוען אלוף (מיל.) אלעזר שטרן, שהיה ראש אגף כוח-אדם בזמן היעלמו של חלבי. "אולי מג'די עצמו ככל שאני מבין, אבל הקשו עלינו", תירץ שטרן, והוסיף, "אולי גם לא חיפשנו טוב". מודה ועוזב - ירוחם. מעניין, שהרשלנות נשמעת מוכרת, ומתאימה דווקא לאיכותו הידועה של צבאנו. דרך אגב, למיטב זיכרוני, רק כחצי שנה אחרי החטיפה של החיילים אודי גולדווסר ואלדד רגב, שהביאה למלחמת לבנון 2, נזכר צבאנו לבדוק ביסודיות במקום האירוע, כדי להבין את שיטת פעולת המחבלים. איכות, כבר אמרנו?! הבחירות בפתח לקראת הבחירות קיבלתי מד"ר א', ידידתי היקרה, תמונה למזכרת - אהוד ברק וביבי נתניהו. כותרת התמונה חשובה מכוכביה: אסון התאומים. פושע נמלט חופש הדת נחשב לאחד מיסודות הדמוקרטיה. הוא אינו מובטח ליהודים במדינת ישראל. כתוצאה מטמטום מנהיגינו, העברנו את השליטה בהר הבית לוואקף המוסלמי, שמתעלל בהר קדשנו, משנה את אופיו, ומחריב כל זכר לזיקתו לעם היהודי. וכדי ביזיון וקצף החליטו ממשלות ישראל, שליהודים אסור לעלות להר הבית, ואסור להם להתפלל, או להגיד תהלים, על ההר. וכמובן, בית המשפט העליון שש לפסוק נגד יהודים, ותומך בהחלטת הרשעים - אפילו שרוממות הסיסמה השדופה, דמוקרטיה, על שפתיו. הרשע והזדון אינם מקריים. בחברון החזירה ממשלת ישראל את מערת המכפלה לידי הערבים, ומגבילה את כניסת היהודים אליה - כאילו נמשכים המנדט והספר הלבן. קיבלתי מאמר מבריק, שכתב פושע יהודי נמלט, שכל חטאו היה שהפר את חוקי האפליה והזדון, והתפלל על הר הבית. ואני קורא, לכו בעקבותיו, "... כִּי שֶׁקֶט הוּא רֶפֶשׁ / הַפְקֵר דָּם וָנֶפֶשׁ ...". והשקט עקב הפקרת הר הבית כבר עלה לנו ביוקר רב. משנות השלושים, הפרו אנשי בית"ר ואצ"ל את חוקי הזדון הבריטיים, ותקעו בשופרות בכותל המערבי בכל יום כיפורים. זאב גולן תיאר בספרו, שופרות של מרד (הוצאת מכון ז'בוטינסקי בישראל, 2007), את המאבק הנשגב בכובש, שעשה ככל יכולתו לדכא את היהודים בארץ-ישראל (גילוי נאות: ערכתי את ספרו). שוטרי ירושלים קיבלו פקודה לא-חוקית, לטעמי, למנוע עליית יהודים להר הבית, ולהפריע בכל מאודם לתפילתם בהר. לכן, צריכים להפר את ההוראה, ולהציף את ההר במבקרים יהודיים, שיתפללו. ואם ייאסרו, יציפו את בתי-המעצר ואת בתי-המשפט עד להתמוטטותם. הגיע הזמן, שהמאבק בשלטונות הרשע, שמשקמים את המנדט ואת הספר הלבן, יחזור לזירה המשפטית - כמו אז, בימי הכיבוש הבריטי. והראה משה פייגלין במאבקו נגד הרשע, כי הדבר אפשרי. קבל עם ועולם הוכיח פייגלין, כי משטרת ישראל מבצעת טיהור אתני בכניסה להר הבית, ומתנכלת ליהודים. "הר הבית בידינו", נשמעת כמו עוד סיסמה שדופה של השלטון הרע ושל משטרתו הכושלת. אחרי החגים ואנחנו ב"אחרי החגים", או שמא עוד מעט ב"לפני החגים"?! כמעט כולם מתלוננים על ריבוי החגים בארצנו, וסופדים לימי העבודה, שהולכים לטמיון; ואיני מצליח למצוא את האמת מאחורי היללות. לתלמידי בתי-הספר יש הרבה חופשות, שאינן חגים לעובדים. לדעתי, זו סיבת היללה. מקורה בהסכמים פרה-היסטוריים עם הסתדרות המורים, שהגבילו את שנת הלימודים למאתיים ימי עבודה (של מורים) בלבד. בארצות-הברית הבינו, שאין לאמריקנים די חגים, והנהיגו מסורת - חג בכל חודש. האמריקנים מסודרים, וכל חגיהם האזרחיים (פרט לארבעה ביולי) בימי שני, או בימי חמישי - כדי שיהיה סופשבוע ארוך, ולא ירוצץ שבוע העבודה. את הדילמה לפני/אחרי החגים פתרה השנה ההכרזה על הבחירות; ופטור בלי יללה אי-אפשר. בתוכניתו של נדיר צור, "על ימין ועל שמאל", ברשת ב' של קול ישראל, התמרמר הסופר אלי עמיר על הבחירות הקרבות, בטענה מקורית, המעידה על בורות מוחלטת: 'במה ישפרו הבחירות את מצבי?!' כאילו לבחירות, שהן חלק מנשמת אפה של דמוקרטיה (ורק חלק!), אין חשיבות לכשעצמן. זדון הלוחמה הכאילו-משפטית נגד זכויות היהודים בארצם תופסת תאוצה רבה, ובראש החזית נגד היהודים עומדים פרקליטות המדינה והמינהל האזרחי, שמכים ביהודים בשליחות אדוניהם. באחרונה ספגו עוכרי ישראל מכה קשה כשבית המשפט הורה להחזיר ליהודים את הבית החום בחברון, כיוון שלא היה שום פגם ברכישתו - כפי שהזו הפרקליטות והמינהל האזרחי. כחודש ימים לקח לחסר-הברק, שר אי-ביטחוננו, לעיין בפסק-דין חלוט של בית המשפט המחוזי בירושלים, שקבע, כי יש לאפשר את העברת החזקה בבית החום בחברון לידי הרוכשים היהודים שקנו אותו כדין. זאת אחרי כארבע שנים, שבהן נמנעה מן הרוכשים החוקיים האפשרות להיכנס ולממש את רכישתם בפועל. ועוד טוענים, שהגזמתי בטענתי, שזו ממשלת הספר הלבן, שפוגעת בזדון בזכויות היהודים בלבד. יתכן שהמגמה אינה טיהור אתני של יהודה ושומרון (מעניין מה מניע את המנוולים לבצע זאת?!), כפי שאני סבור, אלא רק התעמרות ביהודים והתעללות בהם. אשדות השיסוי ירון דקל, מפקד גלי צה"ל, הורה שלא לשדר שיר השמצה נגד חיילי צה"ל של יזהר אשדות. סליחה על הביטוי, אבל מי זה?! אחרי שביררתי מי הלז, חזרתי לתמיהתי היסודית: איך יכול להיות שבתחנת שידור של קצין חינוך ראשי (הידוע גם כקצין פוליטיזציה וחיוך) בצבאנו המפואר משמיעים שיר, שמשמיץ את חיילינו?! יפה עשה דקל, שסכר את אשדות השיסוי, אך זה היה רק אחרי שהשיר הושמע כבר בתחנה "הצבאית". וכמו קאטו הזקן, אתמה - מדוע ממשיכה תחנת ההסתה השמאלנית לכלות את כספי המסים שלנו?! נאט"ו תומכת בטורקיה נאט"ו מוכנה להגן על טורקיה, החברה בברית הצפון אטלנטית - הזהיר אנדרס ראסמוסן הדני, מזכיר נאט"ו, את הסורים בעקבות תקריות בגבול סוריה-טורקיה, שהסלימו מאוד את המתיחות בין שתי המדינות. טורקיה תגברה את המערך האווירי הטורקי בשדה התעופה הצבאי בדיארבקר, הסמוך לגבול הסורי, כאשר סוריה טוענת, שהירי החוזר על כפרים טורקיים היה בשוגג. אנקרה טרם ביקשה מנאט"ו להתערב צבאית בסכסוכה עם סוריה, ואין שום מושג איך הדבר ייעשה צבאית כאשר רוב כוחות הברית מעורבים במלחמה באפגניסטן. לכן, להחלטה יש ערך סמלי בלבד - בעיקר, כשרוסיה תומכת בסורים. רג'פ ארדואן, ראש ממשלת טורקיה, הצהיר, כי ארצו תמשיך לגמול לסוריה על פגיעותיה בריבונות ארצו. למרות ההצהרות התקיפות ולמרות תמיכת נאט"ו, נראה, כי לטורקים אין רצון לפתוח כעת במלחמה עם הסורים. להערכת מומחים, זה יקרה רק אם יחול מפנה דראסטי במצב ההומניטרי בסוריה עצמה. בינתיים, על הטורקים להרתיע את הסורים מלפגוע שוב בריבונות טורקיה מחד-גיסא, ולהבהיר לדמשק כללים להתנהגות נאותה מאידך-גיסא. מכל מקום, הטורקים יודעים היטב את כללי ההתנהגות במזרח התיכון, ומבינים שאם יבליגו - תימשך התוקפנות נגדם. הם אינם ישראלים, שמוכנים שיירו על יישוביהם בלא הפסקה.