כשוך הסערה, לאחר כמה שעות לא נורמליות של דיווחים מטורפים כאילו שנרצחתי, תיארו את הרצח על-פי הדמיון המפותח של מי שאוהבים רצח, ומי שממתינים לשמוע "בשורות טובות" כאלו - כעת הגיע הזמן לכתוב כמה מילים לידידים וליריבים, חלילה לא לאויבים, מפני שאני אוהב את כולם, כל יהודי, בלי יוצא מן הכלל.
היהדות החרדית סובלת סבל רב מחינוך משובש וטועה של לדעת איך להתייחס לביקורת. אין דבר טוב יותר מביקורת, אין מה שעושה את האדם טוב יותר ואין מה שמביא אותך למסקנות אמיתיות וטובות יותר מהביקורת. מדובר במכשיר שצריך להודות להקב"ה שהוא נתן לנו את היכולת הזו, מפני שהיא מבטיחה לנו חיים נכונים.
לא התבגרנו מספיק ללמוד ולהבין, כי היכולת להודות בטעות היא הכוח החזק ביותר. הקב"ה אוהב אנשים כאלו, ולא רק אוהב; הוא העניק להם את המלוכה. יהודה זכה במלכות אך ורק מפני שהיה לו את הכוח לומר "צדקה ממני". להודות על האמת שווה הרבה יותר מכל אלף התירוצים הכי טובים שיהיו לך. ברגע שאתה חי עם האמת, גם כאשר היא לא נעימה, היא עדיפה על פני חיים נעימים אבל לא אמיתיים.
כולם היו רוצים להיות חרדים
אם היינו לומדים ומבינים כמה חשובים שני עניינים אלו של ביקורת והכרת האמת, היכולת להודות גם על טעויות גסות וקשות - ואין לנו טוב יותר מיהודה, שניצב בפני מצב מאוד לא נעים ובכל זאת הבין כי עדיפה האמת על אי-הנעימות - היהדות החרדית הייתה נראית לגמרי אחרת. כולם היו רודפים אחרינו, כולם היו רוצים להיות חרדים מפני שאז היינו משיגים את מקסימום השלמות שבשר ודם יכול להשיג בעולם הזה.
אין שלמות, מפני שאנו כיהודים מכירים במציאות שלא היה ולא יהיה בשר ודם שהוא מושלם. הנוצרים הם אלו שחידשו שיש מושג של האדם השלם, ולכן אין להתבייש בכך שמישהו לא שלם בעניין זה או אחר, וכאשר מי מעביר ביקורת או מעיר - אומרים לו: כן, זו האמת. בכך הודפים את המבקר.
לא חסרים ביהדות החרדית מי שיבקרו ויעשו את העבודה הזו הרבה יותר טוב ממני. אבל הפחד והחרדה ממה שיעשו להם, מונעים זאת. ולכן אין לי ברירה אלא למלא את החלל הזה, למרות האי-נעימות ולמרות הקושי שבדבר. מדובר במשימה שהיא בכלל לא קלה, היא אחת הקשות ביותר. אתה עוסק בציבור אלים וקשה, מי שמאיימים יום-יום לרצוח אותך, מי שמתפללים שתמות, מקללים ועושים כל מה שהם רק יכולים להכשיל אותך. ואתם רואים: אני עושה זאת. נדחפתי לתפקיד הזה לא מרצוני, המציאות הכתיבה זאת.
חשבתי שזה יהיה בלוג קטן
כאשר יצאתי לדרך לפני 11 חודשים, מדובר היה בבלוג שיהיה משהו קטן של פוסט או שניים ביום. אמרתי לעצמי שאקדיש לעניין לא יותר מחצי שעה ביום. אבל מדי שבוע, יותר ויותר התעניינו ביקשו, רצו ודחפו שנצא לעבודה, הציבור זקוק למי שלא יפחד ויביע את דברו, וככה זה הלך והתפתח והגיע למימדים כאלה.
מי שמכיר אותי יודע, כי מעולם לא פסחתי על-אף אחד, אין דבר כזה שלמישהו יש חסינות. מי שילמד את ההיסטוריה שלי ימצא, שבכל מקום ביקרתי, כולל את חב"ד ויעידו עשרות עיתונים של ביקורת קשה שכתבתי על הנעשה שם. לכן אין דבר כזה שנכתוב על כולם ונתעלם מגור.
וכאן אעיר משהו לחסידי גור שיזכרו. בעשור האחרון פרצו הרבה מחלוקות בקהילות רבות, ודוברי חסידי גור בפורומים למיניהם התערבו בכל מחלוקת. השאלה שאני שואל אותם: מדוע לכם מותר להתערב בנעשה אצל אחרים ולאף אחד אסור להתערב בנעשה אצלכם? אם באמת רציתם שאף אחד לא יתערב אצלכם, היה אסור לכם להתערב בנעשה במקומות אחרים.
מטרתי היא להביא את המשיח
אמשיך בעבודתי, שהיא מלאכת קודש, מלאכה שיש לה מטרה ברורה והיא להביא את משיח צדקנו. כבר לפני עשרים שנה משיח היה צריך לבוא, ולא בא בגלל אותה מחלוקת קשה שהחדיר מי ביהדות החרדית. וגם עכשיו המשיח לא בא, בגלל ה"חמס" שבקהילות החרדיות ולא כאן המקום להרחיב בהן. אזעק יום ולילה, לא ארד מן הפשעים הקשים, ממעשיהם של רשעים טרוריסטים, מי שהרסו משפחות ואימללו מאות בגלל תאוות יחידים לאדמו"רות ולשלטון שאין לה דבר עם קיומן של תורה ויהדות.
אעשה כל אשר בידי לרמוס את התופעות הללו, להעלות אותן לבלוג, ויראה הקהל וישפוט. אסור לאפשר השתוללות של יחידים המשתלטים על הציבור באצטלה שכאילו הם עושים מלאכת קודש. אלו עובדים בשליחותם של ליסטים שעימם לא רק מצווה אלא חובה להילחם.
הקדשתי את חיי למטרה שאותה אם ירצה השם אמלא עד ליומי האחרון שלי. מעולם לא פחדתי מן המוות וגם עכשיו איני מפחד מזה, עברתי עשרות ניסיונות של התנפלויות עלי ויצאתי מכולם בשלום מפני שמן השמיים שומרים עלי, כל עוד אני ממלא את תפקידי.
מצטער אני שאלו שניסו בעבר ומנסים עתה וינסו כנראה גם בעתיד מלכלכים את עצמם. בסופו של דבר הם אוכלים דגים סרוחים ומשלמים ביוקר. הגיע הזמן להתפכח ולהבין, כי שיטת הכוח מתה, תשובו אל המוח, ויחד נתקן את הטעון תיקון ונזכה במהרה לביאת גואל.