עובדות ומיתוסים על מחלת הסוכרת

האם הערך הנחשב לתקין זהה בין קופת-חולים אחת לשנייה והאם הוא זהה בכל העולם? האם הנורמה הייתה פעם גבוהה יותר ומדוע שונתה? קיים בלבול מסוים סביב נושא זה. לפני מספר שנים, אכן הורד הערך הנחשב לתקין בצום מ-110 ל-100. כלומר, סוכר מעל 100 בצום אינו תקין, כך זה בכל העולם. סוכר מעל 100 בצום, אינו מוגדר כסוכרת, אלא כמצב טרום סוכרתי. כשמו כן הוא, עלול להתפתח לסוכרת ומהווה למעשה סימן הזהרה חשוב. אם קיימים מאפיינים נוספים - כגון עודף משקל, עודף שומני הדם או סיפור משפחתי של סוכרת - הסיכון לפתח את המחלה בעתיד עולה עוד יותר. החדשות הטובות - תזונה נכונה, פעילות גופנית ושמירה על משקל גוף תקין, עשויים להפחית סיכון זה באופן מאוד משמעותי ומכריע.

ברגע שמתחילים, אי-אפשר להפסיק. אם צריך לבחור עובדה או עניין אחד שסביבו יש את הבלבול והמידע המוטעה הגדולים ביותר אצל חולי סוכרת, הרי זהו האינסולין. גוף האדם מייצר אינסולין בלבלב בתגובה לעליית סוכר ומטרתו לשמור על רמת סוכר תקינה גם בין הארוחות וגם אחרי האוכל. אינסולין גם משמש כטיפול בסוכרת. בחולים עם סוכרת סוג 1, להם חסר אינסולין, זהו הטיפול היחיד והוא חיוני לחייהם. מה שיאמר כאן נכון לחולי סוכרת סוג 2 שמטופלים לרוב תחילה על-ידי כדורים, אך גם אינסולין נמצא בקשת האפשרויות ולאחרונה אף ניתן מוקדם יחסית במהלך המחלה. מטופלים נוטים להאמין שמדובר בטיפול ממכר, ש"ברגע שמתחילים אי-אפשר להפסיק". לעניין ההתמכרות. מהי הגדרה של התמכרות? האם מטופל סוכרתי שמתחיל טיפול בכדורים להורדת סוכר מתמכר לכדורים אלו? אם הכדורים עוזרים ורמת הסוכר יורדת, האם אפשר להפסיק את חלקם או את כולם? אז זהו, שאין הבדל בהקשר זה בין כדורים לאינסולין. גם את הכדורים וגם את האינסולין מומלץ יהיה ברוב המקרים להמשיך, כי הם עוזרים וחשובים ולא עקב ההתמכרות.

בשנים האחרונות התווספו לקשת האפשרויות הטיפוליות בסוכרת מספר תרופות חדשות, בכדורים או בזריקות. גם רופאים וגם חולים שמחים על הרחבת המגוון, מדובר בתכשירים יעילים וחשובים. חלק מתרופות אלו בסל במגבלות מסוימות. לא מעט מטופלים מוצאים את עצמם נלחמים במבטח הרפואי על-מנת להשיג את התרופות, או לחלופין, שרויים בתסכול אל נוכח חוסר ההתאמה שלהם לקריטריונים של הסל לקבלת תכשיר זו או אחר. כאן המקום להזכיר כי: א. הטיפול החשוב ביותר לסוכרת - תזונה נכונה ופעילות גופנית הינו בסל. ב. התרופה היחידה שהוכחה כמאריכה חיים בחולי סוכרת סוג 2, מטפורמין (גלוקומין, גלוקופאז) זמינה לכולם ועלותה נמוכה מאוד.

מושג התזונה הנכונה אף הוא לא תמיד ברור לחלוטין למטופלים. גם בתחום זה קיימים מיתוסים רבים. לדוגמא, עניין המוצרים הדיאטטיים לסוכרתיים. מתקבלת תחושה שמאחר שאלה מוצרים "ללא תוספת סוכר" - מותר לצרוך מהם ללא הגבלה. לא כך הוא המצב. בחולים עם סוכרת סוג 2 הסובלים מעודף משקל, ישנה חשיבות גדולה גם לערך הקלורי של האוכל. לדוגמא, הערך הקלורי של 100 גרם שוקולד רגיל הינה כ-550 קלוריות. כמה קלוריות אתם חושבים שיש ב-100 גרם שוקולד "ללא תוספת סוכר"? 480 קלוריות. כמה חסכנו? לא הרבה. כנ"ל לגבי עוגיות "ללא סוכר" למיניהן - שאולי נאפו ללא סוכר, אבל עם קמח לבן ומרגרינה - לאו-דווקא הרכב מוצלח.

היום קיימים סוגים שונים ו"חכמים" של אינסולין, כולל כאלה שלא גורמים כמעט לתנודות חדות ברמות הסוכר, והתחלת טיפול באלה אינה משנה את הצורך במעקב אחרי רמות סוכר באמצעות מכשיר ביתי לעומת על טיפול בכדורים.

האם טיפול באינסולין מנוון את הלבלב? ההיפך הוא הנכון. ערכי סוכר גבוהים מאוד לאורך זמן, הם אלה שפוגעים בלבלב. במצבים מסוימים, הטיפול באינסולין מוריד את "מתקפת" הסוכר הזו והלבלב חוזר לתפקוד חלקי, מה שמאפשר להפסיק להיעזר באינסולין חיצוני.

מטופלים רבים נזכרים בהורה או בן-משפחה אחר שהתחיל אינסולין וסמוך להתחלת טיפול זה הופיעו סיבוכי סוכרת. אפשר להגיד באופן חד-משמעי - אינסולין אינו מאיץ התפתחות סיבוכי סוכרת. מטרת הטיפול היא לשפר את האיזון ואנו יודעים כי שיפור באיזון מביא להפחתה בשיעור הסיבוכים. הסיבה שהרבה אנשים מכירים מישהו מעברו שהתחיל אינסולין ומצבו הדרדר היא שפעם נהגו לדחות טיפול זה עד לשלבים מאוד מתקדמים, עתירי הסיבוכים של הסוכרת ומכאן הסטיגמה. היום המצב שונה ונהוג להוסיף אינסולין לטיפול בשלב מוקדם יותר, במטרה להיטיב עם המהלך. התקווה היא שהגברת מודעות והרחבת ידע בנושא, יגרמו לכך שלא נפגוש עוד מטופלים שאומרים "רק לא אינסולין" וגורמים לעצמם נזק בדרך זו.