כדאי וצריך למלא את השפתיים בהדרגה: בדרך-כלל מתחילים עם תכולה של חצי מזרק-מזרק המכיל חומצה היאלורונית - חומר המצוי בגוף ועל כן אינו נחשב לגוף זר ונטמע ביתר קלות. אין למלא את השפתיים בבת אחת, כדי שלא תתמלאנה יתר על המידה.
בנוסף לכך, מומלץ להשתמש בחומר מילוי זמני ולא קבוע (כדוגמת סיליקון), מאחר שמבנה הפנים משתנה עם הגיל והמראה שמתאים לנו היום, לא בהכרח יתאים לנו בעוד עשור, וגם כדי שתהיה אפשרות לתקן אם התוצאה אינה מוצלחת. בהזרקת חומר פרמננטי, החומר נשאר לתמיד ללא היכולת לשנות או לתקן את השפתיים.
ההזרקה נעשית בסמיכות שונה, בהתאם לצורכי המטופלת. אם הכוונה היא למלא שפה עבה שהתקמטה ו"נעלמה", משתמשים בחומר סמיך יותר ואילו מילוי זעיר של שפה דקיקה, מצריך חומר דליל יותר.
יש לחכות כ-10 ימים עד שבועיים כדי שהנפיחות תרד ובעת הצורך, מזריקים תוספת. בכל מקרה, מדובר בכמה טיפות של חומר, כדי ליצור שינוי עדין ולא מלאכותי.
לפני תחילת הטיפול, יש מי שמרדימים את השפה בתכשיר מאלחש, אם כי אפשר להימנע מכך, כיוון שהזריקות עצמן מכילות לידוקאין הנחשב לחומר מאלחש. כמו-כן, ההרדמה משתקת את השפתיים, מה שעלול להפוך את ההזרקה לפחות מדויקת.
בזמן ההזרקה עובדים במהירות, כי השפתיים מתנפחות מהר לאחר ההזרקה, וכדאי לראות מה וכמה הזרקנו. אפשר להזריק באמצעות מחט אחת ארוכה לכל השפה, אם כי כיום נוטים הרופאים להזריק באמצעות מחטים קטנות ועדינות שעושות עבודה מדויקת. מדובר בדרך-כלל בדקירה אחת או שתיים בכל צד.
פרט מעניין ששווה לדעת הוא, שקיים הבדל במילוי בין השפה העליונה לתחתונה - השפה התחתונה קלה יותר למילוי. היא נפוחה מהעליונה בערך בשליש וכדי למלא אותה, יש פשוט להזריק לה מעט חומצה היאלורונית. השפה העליונה דורשת מעט יותר תשומת לב - בעת הצורך, מפסלים אותה וממלאים בצורה מדויקת, דואגים לפרופורציה בין צד ימין לשמאל ומקפידים לא להגזים עם ההזרקה כדי לא לשוות לפנים מראה של ברווז.
ואגב, בשורה חשובה - אפשר לתקן שפתיים בעקבות הזרקות קודמות לא מוצלחות. לא פעם מגיעות למרפאה נשים שעברו הזרקה בשפתיים במקומות לא מקצועיים ונותרו עם מראה מנופח, אסימטרי וגושי. ניתן להזריק לשפתותיהן חומר הממיס את ההזרקה הקודמת ולהוריד את הנפיחות.