אהוד אולמרט מתלבט כבר כמה שבועות אם להטיל קלון על החברה הישראלית. התלבטות קשה ומייסרת. כאילו לא מספיק הקלון שהוטל על מדינת ישראל כשראש הממשלה שלה הורשע בהפרת אמונים ועומד לדין בפרשת שחיתות מהגדולות שהיו בארץ הקודש. השופטים בירושלים, אולי מתוך תמימות, האמינו כי הוויתור של אולמרט לפני מתן גזר דינו על ההטבות המרובות הניתנות לראשי ממשלה לשעבר, הוא רמז על כוונתו לפרוש לאלמוניות. אין ספק כי אמונה תמימה זו של השופטים תרמה לאי-הטלת הקלון עליו.
מפלגות המרכז והשמאל, נציגיהן בתקשורת, ובעיקר הח"כים הנואשים של קדימה, התעלמו במפגיע ובעזות מצח מקופת העבירות שאולמרט נושא על גבו. הם שכחו כי בהירות מוסרית היא מפתח חיוני להצלחה בבחירות. אולמרט השהה את החלטתו, בכל פעם מסיבה אחרת, שהרי אין דבר מענג יותר מחיזור פוליטיקאים המוכנים להשפיל עצמם רק כדי לזכות בנתחי שלטון.
בשס ההתלבטות הייתה קצרה וממוקדת. אנשי הרב עובדיה שיכנעו אותו כי הצבת
אריה דרעי בהנהגה תהיה תרומה גדולה מאוד ל
עולם התורה, שהרי טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף. הרב עובדיה עוד יופתע מגודל התרומה, שהרי במקום שיש חילול השם אין חולקים כבוד לרב. מכל מקום, עקמומיות לשם שמיים, בתנאי החיים בגלות, זכתה לעיתים ללגיטימציה בפסיקותיהם של גדולי הלכה. חבל שהלגיטימציה הזו ניתנת גם במדינת ישראל, ראשית צמיחת גאולתנו.
הגאון הרב שלמה זלמן אוירבך זצ"ל נשאל פעם כיצד לכל גדולי ישראל יש חצר, ולו אין. תשובתו הייתה שגם לו יש חצר, אך לשם שינוי מסתובבים בה חתולים. חבל שרבנים גדולים משלמים מחיר על מעשי הגבאים שמסתובבים אצלם בחצר. פעם קראו לה החצר האחורית, היום היא בקידמת הבית.
בקרוב גם מתפקדי הליכוד יצטרכו להחליט על אופי רשימת המועמדים שלהם לכנסת. חשוב שהמתפקדים יזכרו כי למרות הקסם שבחלוקת ג'ובים לחברי מרכז ולמקורבים, יש בחלוקה זו פגיעה חמורה באושיות השלטון ובאמון הציבור ברשויות המדינה. רק בימים האחרונים שמעתי מועמדת לכנסת מטעם הליכוד מסבירה את ההיגיון והצדק שבתגמול חברי מפלגה באמצעות חלוקת תפקידים ממלכתיים. מועמד אחר הצטיין בכך בפועל.