לבי עם תושבי דרום הארץ. טילים מתעופפים מעל ראשם, נופלים וזורים פחד ואימה מובנים לכל בן אנוש. זכותם המלאה לחיות חיים נורמאליים אלא שהלא נורמאליות השתלטה על האזור כולו. רק מי שחווה אירועים מסוג זה שנים רבות מסוגל להרגיש את מה שמרגישים בדרום. צלקות הטירוף הזה יישארו לעולם. ילדים הגדלים במרחבים מוגנים, במקלטים וממ"דים, לעולם לא ישתחררו מתחושת הפחד למשמע הזעקה, ולו רק באופן אקראי.
ברגעים כאלה החוויות הבלתי נסבלות הללו חוזרות כסרט אימה. לו התופעה הייתה זרה לי לא הייתי מעז לכתוב. אלא שאני ומשפחתי, כמו כל תושבי גבול הצפון, למודי ניסיון רב מאוד. תחת איומי הקטיושות, מטענים ופיגועים נוראים היו מנת חלקנו במשך עשורים רבים, אפילו רבים מידי. לתושבי הדרום החיים עשור ויותר תחת מטר טילים מידי תקופה קצרה ממש לא אכפת מה מנהיגי המדינה אומרים להם. מה שקובע עבור מי שנמצא תחת מתקפת טילים הם המעשים ולא הדיבורים במתלהמים.
מידה גדולה של ציניות
אין מניעה שמנהיגי המדינה, ח"כים ושרים, יבקרו באזור כדי לחזק את ידי התושבים. אלא שמבט יותר מעמיק על מסע הפוליטיקאים דרומה בימים טרופים אלה אינה אלא מסע בחירות גרידא. שוב ושוב נשמעים אותם הקולות, אותן האמירות, אותם פתרונות קסם שלעולם לא ייושמו. יש מידה גדולה של ציניות בביקורים אלה אך במסע בחירות, כנראה שכל מעשה מותר.
סביר להניח שאם הבחירות היו ממש בפתח, נושא מיגון הישובים בדרום הנמצאים במרחק של עד שבעה קילומטרים מהרצועה לא היה מוסדר כלל. היום, מחליטים למגן את מוסדות החינוך שבטווח הזה ולהקצות 30 מיליון שקל. כל אחד יודע שמערכת "כיפת ברזל" אינה יעילה לצינורות נפץ פרימיטיביות המגיעות לטווחים קצרים. אז מדוע היה צורך להמתין כל-כך הרבה זמן עד שהחליטו למגן? לפני שנה לא היה ברור שלא ניתן לקיים לימודים במוסדות שאינם מוגנים? רק כסיל מסוגל לחשוב שהורים ישלחו את ילדיהם למוסדות חינוך כשסכנה ממשית על חייהם עורבת בפתח.
לא יותר ממילים יפות
אז, כאמור, נשאלת השאלה איך מצאו עתה את הסכום האסטרונומי של 30 מיליון שקל כדי למגן? פשוט מאוד: בחירות. לו רק היו עושים זאת לפני שנה או שנתיים או יותר, היו נחסכות מתושבים הדרום, במיוחד הילדים, כל הטראומות הנובעות מחיים תחת טילים. אך אז לא היו בחירות, ואילו עתה כן. כך מצוטט ראש הממשלה בהתייחסו לעניין המיגון: "דבר זה יעניק ביטחון לתושבי הדרום", אמר נתניהו בישיבת הממשלה שאישרה את המיגון. "אנחנו עושים זאת משום שהפגיעות מצד רקטות וטילים בטווחים קצרים היא הרבה יותר גדולה ברצועת עוטף עזה מאשר במרחקים אחרים זהו הדבר שתושבי הדרום מייחלים לו הרבה זמן". נניח שזה הפתרון האולטימטיבי, אז מה קרה היום שלא קרה לפני שנה, שנתיים, שלוש, ובעצם בעשו האחרון? כלום זולת עוד מערכת בחירות.
כשבג"ץ קבע שיש למגן את היישובים בדרום, שרי הממשלה, ח"כים ומיני פוליטיקאים קטנים קפצו כנשוכי נחש מה פתאום בג"ץ מתערב במדיניות הממשלה? נניח שזה נכון, אז על מטי האחריות שעד היום לא מוגנו הישובים אם לא על ממשלת
ישראל? הרי זו הייתה מדיניותה. מעדויותיהם של תושבי הדרום עצמם נשמעת האמירה הברורה שאין להם כבר סבלנות לשמוע את הפוליטיקאים, אין להם כוח למילים היפות שאינם מגובות בשום מהלך ממשי. הם מבינים שמצעד הפוליטיקאים נועד רק לדבר אחד: הצלחה בבחירות הקרובות.
הברברת בעיצומה
כמה פעמים אפשר לשמוע את המנטרות הבלתי פוסקות של הפוליטיקאים דוגמת נעשה כל, נכה בהם עד זוב דם, נמגר את שלטון חמאס, ניישר את האדמה בעזה, וכד'. הרי אין כל כיסוי ממשי לאמירות אלה. יחימוביץ, ליפיד, ושותפיהם הגיעו לדרום ומלבד מלמולים אנמיים לחלוטין, הם לא אמרו דבר. גם השר כ"ץ, שר התחבורה שלח איום שלא משתמע לשתי פנים: לפגוע בהנייה, באנשיו וראשי זרועות הטרור. בסדר גמור. אז למה לא עשיתם זאת עד היום? אומר לכם למה: כי אתם מפחדים מצלכם. שנית, אתם לקראת בחירות, לכן כל אמירה לגיטימית גם היא שווה בקליפת השום. אתם תיבחרו ואז תמשיכו לעשות מה שעתיתם עד היום: ברברת.
ראש מועצה בדרום התעלה מעל כל הפוליטיקאים הציניים כשאמר בריש גלי: אין צורך שהפוליטיקאים יבואו לכן כשנופלים טילים. אני מעדיף שיבואו בעתות רגיעה, ואם אפשר לכמה שיותר זמן. דברים כדורבנות אלא שגם אותו ראש מועצה חייב להפנים שבחירות יש פעם בכמה שנים. מותר להבטיח כל דבר לפני הבחירות. לאחריהן אפשר לדבר אל הקירות.