עכשיו, כשוך הלחימה, אחרי שעם ישראל יצא את המקלטים ואת התחומים המוגנים, אחרי שאנשי תל אביב וירושלים חשו מעט מן המעט את חייהם של תושבי הדרום, עוד בטרם ישקע "עמוד ענן" אל הנשייה, אולי כדאי להוסיף כמה הערות קטנטנות:
- ליברמן, אותו בריון, סוכן הק.ג.ב. בן זוגו של פוטין, האיש שיצא היישר מן המערות, המאיים והעצבני, האיש ששונא את כולם ומעדיף פתרון של אלימות, התגלה דווקא כמדינאי שקול, הגיוני, לא מתלהם, אחראי, המעדיף לבצע את הראוי בעיניו ולא לציית לתדמיתו התקשורתית. במילים אחרות, שוב הוכיחה התקשורת עד כמה אין לה יד ורגל במציאות.
- א.ב. יהושע וחבורת "אנשי רוח" אינם יכולים להתאפק אפילו שבוע. ונשאלת השאלה: האם אין במקום כלשהו בעולם קבוצת תמיכה למכורים למנשרים וגילויי דעת? ושאלת המשך: עד מתי תמשיך התקשורת להלעיט את האזרחים באותם "מכתבים" ו"עצומות" של קבוצת ההזויים ולהעניק להם זמן תקשורת?
- ראש הממשלה, שר החוץ ושר הביטחון הוכיחו כי הם מקבלים החלטות בהתאם למה שהם חושבים שהוא טובת העם (גילוי נאות: אני חולק על ההחלטה לנצור את האש), ולא בהתאם לרמת הפופולריות הנגזרת מהחלטותיהם או בפזילה לבחירות המתקרבות. שאפו.
- גאווה לאומית הסבו לאזרחי ישראל חיילי המילואים שהתגייסו ללא מילת מחאה או תלונה, ולהפך. במילים אחרות, שוב הוכח כי צה"ל הוא צבא העם, ובעת מצוקה ניתן לסמוך על האזרח הפשוט כי הוא מסוגל ומתעלה מעל לכל השיקולים שאינם טובת האומה.
- הגיע הזמן להזכיר ללהקות הכתבים והפרשנים שהם לא מהאו"ם. ראוי לומר "חיילינו", "טייסינו" וכדומה. יום אחד, כשתזכו להיות פרשנים וכתבים של הבי. בי. סי. או הסי. אן. אן. או "אלג'זירה", תקחו לעצמכם את החופש להתנסח כרצונכם.
- למרות ההילולה סביב "כיפת ברזל", ראוי לזכור שהיא פגעה בסך-הכל בשליש מהרקטות ששוגרו למדינת ישראל. כל הכבוד. אבל מה יקרה כשישגרו למדינה 10,000 טילים? כמה זה שני שליש? לכן הגיע הזמן לקבל החלטה אם לייצר עוד 100 כיפות ברזל על העלות הכרוכה בכך, או לחשוב על משהו אחר (התקפי יותר אולי?).
- באחד מלילות הלחימה, התארח יזהר אשדות ברדיו והקדיש שירים לחיילי צה"ל המגנים על המולדת. שמעתי במו אוזני. ראוי להזכיר לאותו יוצר מוכשר שרק לפני כמה שבועות הוא שחרר לרדיו שיר המנאץ את חיילי צה"ל וקורא להם רוצחים. צביעות ועליבות נפש כבר אמרתי? הנה אני אומר. תתבייש.
- היה מי שאמר "להחזיר אותם לתקופת האבן". מיד התנפלו עליו כל מיני צדקנים נאורים. ובכן, האמת היא שמרבית עם ישראל היה שמח לעשות את זה, כולל כותב שורות אלו. למעשה, מי שאינו מרגיש כך למראה המון אדם עלוב, רוצחים ומפגעים, שכל תכליתם לרצוח את ילדינו ולהרוג כל יהודי באשר הוא, סובל מפגם מוסרי חמור.
- נמאס מהמשפט העלוב "שלום עושים עם אויבים". זה פשוט לא נכון. אויב לא רוצה לעשות שלום, הוא רוצה להרוג או להשמיד אותך. המשפט הנכון הוא "שלום עושים עם מי שהיה אויב ועכשיו אינו מעוניין יותר להיות אויב", כדוגמת אנוור סאדאת עליו השלום.
- עוד משפט חסר ערך שמצוטט שוב ושוב הוא: "בסוף נדבר איתם", כשהכוונה היא שיש מיד לדבר איתם. הממ... כן, ודאי, כשהם יורים טילים, כשהם מכריזים שהם רוצים לרצוח אותנו. "בסוף", זה אחרי שכיסחנו להם את הצורה, שהחרבנו להם את הבתים, כשהרגנו את הרוצחים, כשחיסלנו את המנהיגים שלהם, כשאין להם יותר שיניים והם מתחננים לדיבור - לזה קוראים "בסוף".
- "אי-אפשר לחסל את ארגוני הטרור" היא עוד אמירה מטומטמת מאין כמוה שאינה נסמכת על ההיסטוריה. רוצים דוגמאות? בבקשה: לאן נעלם אותו הארגון "ספטמבר השחור" שחטף ורצח את הספורטאים הישראלים? ואיפה עכשיו ארגון הטרור "באדר מיינהוף" שהטיל אימתו על אירופים ולאן הוא נעלם? ומה עם "הצבא האדום היפני", ארגון הטרור שאחד מחבריו, קוזו אקומוטו, ישב בכלא הישראלי?
- נמאס כבר מהמילה "שלום". נוכח השימוש המופרז בה, והתוצאות הרצחניות שהיא מביאה לנו כאן במדינת ישראל שנה אחר שנה, המילה "שלום" היא לא אידיאל ולא משאת הנפש שלי.
- חשוב להגיד לכל אותם רודפי שלום, נאורים והומניסטיים, לכל אותם רואי שחורות, נביאים מטעם עצמם, פרשנים, עיתונאיים, אינטלקטואלים ושאר ירקות: "טעיתם", "שיקרתם", "אסור היה לפנות את גוש קטיף". זה אולי לא נחמד להגיד להם את זה, אבל חיוני. כי אם לא נגיד, הם עוד יבנו תיאוריה חדשנית יותר שתוכיח להם שהם צדקו.
|