ברק שוב ברח מעימות

נקדי ראוי כשהתחלתי את דרכי המקצועית כעיתונאי, לפני יותר מארבעים וחמש שנה, כבר היה שלמה נקדימון עיתונאי חוקר מפורסם, ובצדק. כתבותיו בזמן משבר "הפרשה" היו מדהימות, והוא רכש את אמונם של שרי מפא"י - למרות שהיה צבוע בצבע אחר לגמרי, צבעה של "חרות". כבר הרבה זמן, שהוא גמלאי; ובאחרונה זכה בפרס על מפעל חייו מטעם אגודת העיתונאים; ואני מברך את המחליטים להעניקו לשלמה. כעיתונאי - הוא ראוי. וגם כאדם חביב, שלא גבה לבבו. והנה כמה דברים, שאמר במעמד קבלת הפרס: "... שתי הערות בתחום המקצוע: "גם אחרי שפרשתי מסיקור עיתונאי אני ממשיך לקרוא את התקשורת הכתובה עם קריאת השכווי. אף שהפרס מוגדר מפעל חיים, אינני מניח את המפתחות, וממשיך להיות מרותק לאהבתי הקמאית, לתחום הפוליטי. להוותי, כלל הברזל לפיו יש להפריד בין מידע לדעה, או במקור, בין news ל-views, הולך ונשחק. היום מוגש לקורא תבשיל מעורב של מידע ושל דעה, הפוגע לדעתי בזרימת המידע הנקי. "הערה שנייה מתייחסת לריבוי הפרשנויות. לעתים נדמה כי כמות הפרשנויות מאפילה על היקף המידע. יתכן שכתיבת פרשנות קלה מהבאת מידע, אבל האמינו לי, השגת מידע זה תהליך נפלא. זה חיבור מדהים של רתימת המוח עם ריצת רגלים. רשימה שליקטתי מוכיחה כי מהסיקור של נושאים פוליטיים בשנים האחרונות חמקו אירועים רבי-חשיבות, ואלה דווחו רק לאחר מעשה, בעוד שתקשורת אמורה להקדים את הסדר. עוד יתברר שהניסיון העכשווי להריץ את נשיא המדינה בראש רשימה פוליטית היה עמוק יותר מהדיווח על כך שלפעמים נשמע לגלגני. "האזנתי לדברים שנאמרו בכנס בפנלים על התקשורת בהווה. אני מזמין אתכם להיכנס עמי למנהרת הזמן. הייתי חייל בסיירת של 'ידיעות אחרונות' ב'פיקודם' של נח מוזס ושל דב יודקובסקי, שמשימתה הייתה להוריד את 'מעריב' מרום תפארתו כ'עיתון הנפוץ ביותר במדינה', ולהכתיר בתואר זה את 'ידיעות אחרונות'. התהליך נמשך עשר שנים. ביצועו היה סיפור מרתק. אפילו סיפור מתח. הנה קטע קטן: מדי יום היינו משווים במערכת בין שני העיתונים, מתייחסים למה שאין אצלנו, וכמובן בוחנים את ההפך. ההוראה הייתה חד-משמעית: סקופים, סקופים, סקופים. היינו מונים את מספרם מדי יום, להבדיל כמו טייסינו המונים את מספר מטוסי האויב שהפילו. ההצלחה הייתה ענקית. "ובכל זאת, ועכשיו אני מפליג בכנפי הדמיון. כאשר עבר 'מעריב' את משבריו האחרונים, באו במרומים, יהודה מוזס, נח מוזס, דב יודקובסקי והרצל רוזנבלום, הזמינו את עצמם אל מדורם של מייסדי 'מעריב', ואמרו לעזריאל קרליבך, לאריה דיסנצ'יק ולשלום רוזנפלד, כולם עליהם השלום: לא שכחנו לכם את החטא הקדמון, את הניסיון לחסל את 'ידיעות אחרונות'. עם זאת אנו משתתפים בצערכם ומאחלים לכם להתגבר. גם שם, במרומים, יריבי האתמול, יודעים שכל עיתון, בהיעלמו, גורם לקוצר נשמת אפה של הדמוקרטיה. "ואל ההתחלה: הפרס ניתן לי, אבל בלעדי הבית, בית 'ידיעות אחרונות', שבו גדלתי, זה לא היה קורה. היה זה בית ללא קירות, ללא גג, משום שהמוטיווציה, השאיפה לנצח, להוכיח, להדהים, להביס, פרצו לארבע רוחות השמים והרקיעו שחקים. בטרם נחיתתה של הטלוויזיה ובטרם היווצרותו של האינטרנט על כל רשתותיו והסתעפויותיו, 'ידיעות אחרונות' היה גם זה וגם זה, הוא היה הכול. גם היום אין לו תחליף. פרק זה ינון לעולם בהיסטוריה התקשורתית של מדינת ישראל".

אמינות

משה דיין, שר החקלאות, התפטר (עם פרישת רפ"י, בתחילת שנות השישים) מממשלת אשכול. אומרים, שלוי אשכול הגיב על כך באמירה, "בלי עין-הרע". ויסלח לי המנוח, שכולם אוהבים כעת להשמיצו, ופעם העריצוהו בעבודת אלילים - אהוד ברק אינו בר-השוואה, כיוון ששר אי-ביטחוננו אינו מגיע אפילו לקרסולי שודד העתיקות. מהרבה סיבות צריך להגיד, "ברוך שפטרנו", בקול רם וצלול, ולהתפלל, שאכן יעמוד הברנש חסר הברק באמירתו - דבר בלתי רגיל אצל מי שאמינותו נמוכה יותר מגובהו. ברק שוב ברח מעימות, והפעם בצדק רב. בבחירות הקרבות הוא עמד לספוג מפלה כבדה ביותר. לכן, כדרכו, הפקיר את ההולכים אחריו כמו אחרי עִזה עיוורת. איני מאמין, שברק פורש, אלא שזה עוד אחד מתרגיליו, סחיטה פשוטה, ולצערי הרב ולאסונו של עם ישראל בארצו, הוא ישוב לממשלה - אם ייבחר נתניהו.

תפסת מרובה - לא תפסת

מומחים אמריקניים סבורים, כי הדרישה של הכוחות המיוחדים האמריקניים לייצר לוחיות-מגן קלות-משקל לאפודי-המגן של אנשיהם גרמה לתקלה בייצור הלוחיות סְפּיר בחברת סראדיין. הלוחיות הקראמיות סְפּיר (SPEAR) שונות בתכונותיהן ובמשקלן מהלוחיות הקראמיות ESAPI, התקניות בכוחות המזוינים האמריקניים. עכשיו חושדים, כי הדרישה להקל במשקלן גרמה לתקלה - התפרקות השכבות של החומר המרוכב, שפוגמת בעמידות הבליסטית של הלוחית. פיקוד הכוחות המיוחדים וסראדיין שומרים עדיין על שתיקה בעניין הזה. וכבר היו דברים מעולם: ביוני 2010 החזיר הפנטגון 13,000 לוחיות ESAPI, שייצרה חברת ארמור-וורקס, עקב תקלה בייצורן. אך הפנטגון מדגיש, כי אף חייל אמריקני לא נהרג בעירק ובאפגניסטן כתוצאה מתקלה בלוחיות-מגן. סראדיין מייצרת גם לוחיות ESAPI עבור הצבא האמריקני, שהעדיפן על פני לוחיות ספיר, כיוון שיש להן כושר גבוה יותר להגן על החיילים. כיום נמצאות בייצור לוחיות ספיר 3, שהנן דקות יותר וקלות יותר מאשר הדגמים הקודמים. ודווקא בהן אותרה התקלה. כשמוותרים על משקל הלוחית, הסביר מומחה, מוותרים על חלק מכושרה להגן. למרות חלומותינו, כנראה, אי-אפשר להשיג הכל בבת-אחת. כפי שאמרו חכמים, תפסת מרובה - לא תפסת. הגדרה שאל אותי א' הכל-יכול: איך קוראים במשטרה לוויאגרה? תשובה: רב-ניצב.

לי ולך

מצאתי בעלון של קיבוץ נחל-עוז, הנמצא בלב אזור חוטף-עזה, ומצא חן בעיניי: פעם, הכל היה למען למען האחר ... למען הכלל ... למען משהו נעלה ... למען מישהו חשוב ... והמאכלים היו בהתאם: קרפע-לך קניידע-לך רוגע-לך פרפע-לך ולבנות קראו: מיידע-לך ושרו: זמר, זמר לך אבל היום הכל השתנה, "האני" הכי חשוב והמאכלים בהתאם: ביס-לי פרי-לי יוג-לי כיפ-לי ולבנות קוראים: אורלי, גילי, שירלי ואומרים, "אם אין אני לי מי לי". ואני שואל את עצמי, היכן יפרח פרח הלי-לך?!

אהדת הציבור ותיעוב התקשורת

יותר מחמישים שנה אחרי שמישהו סיכל את האפשרות שד"ר ישראל קסטנר ייכנס לכנסת ברשימת מפא"י לאור עברו המפוקפק במלחמת העולם השנייה ואחריה - תיכנס, כנראה, מרב מיכאלי, נכדתו, לכנסת; ואין זה החידוש היחיד ברשימת "העבודה". גם לא היה חידוש ביחסי הציבור, שעשתה התקשורת הישראלית ל"עבודה" - כביכול במסווה של סיקור בחירותיה. "הליכוד" עשה מעצמו בדיחה בפארסה של הבחירות המוקדמות בו לפני כמה ימים, אך בכל מקרה מועמדיו לא מצאו חן מראש בעיני התקשורת - כולל תחנת ההסתה השמאלנית, שמפעילה מפקדת קצין חינוך ראשי - והתקשורת השחיזה את עטיה, את מצלמותיה ואת מיקרופוניה, כדי להשמיץ ולבקר. אי-אהדה בלטה כמעט מכל שורה ומכל תמונה, שסיקרו את הבחירות ב"ליכוד" - כל עיתון וכל תחנה לפי נבזותם. אי-אהדה זו אינה מאפיינת את יחסו של הבוחר, שהעז לשלוח את ה"עבודה" למדבר הפוליטי, למרות ציוויי התקשורת. זאת, לעומת אהדת התקשורת, שתחת כנפיה זיופים מתמידים בהתפקדות ל"עבודה" עוברים בלא חקירה פלילית - למרות שכל אחד יודע על "מפקדי הארגזים", כפי שידעו משך שנים משחיתות של כל מיני "אתרוגים", שגידלה התקשורת בגן הפוליטי שלנו. "המבחן של הפודינג - בטעימתו", אומר הפתגם האנגלי. שימון הראשון למד זאת היטב על בשרו, למרות שאינו מאמין, שצריך ללמוד היסטוריה. התקשורת והסקרים בחרוהו כבר מזמן לראש ממשלתנו; ולמזלנו הרב, לא ניצח העלוב מעולם בשום בחירות - תעודת עניות למי, שלא עשה דבר בחייו פרט לעסקנות פוליטית. ועל כך אמר ד"ר יוסף בורג, "מדבר סקר תרחק!" ב-23 בינואר נדע את התשובה. אז, כנראה, יגידו הפרשנים את משפט הזהב, שטבע אחד מגדולי הפרשנים העוינים ל"ליכוד", אחרי בחירות 1981: "ארבע שנות כתיבה אובייקטיבית נגד הליכוד ירדו לטמיון בגלל טיפשות הבוחרים".