ברור היום שלא ניתן למנוע כליל את הסיבוכים העיניים, אולם קיים קשר ישיר בין מידת איזון הסוכרת ובין חומרת הממצאים בעיניים. ככל שערכי הסוכר יהיו מאוזנים יותר, כך ניתן לעכב את הופעת והתקדמות הסיבוכים העיניים.
כל חולה סוכרת חייב לעבור בדיקת עיניים מרגע גילוי המחלה, ולהמשיך במעקב רציף למשך כל חייו. בדיקת העיניים כוללת: בדיקה מלאה במכשיר מיוחד, כולל הרחבת אישונים המאפשרת הערכה מדויקת של מצב הרשתית, ובמידת הצורך צילומים נוספים כגון צילום פלורסצאין וצילום OCT המדגימים את זרימת הדם ברשתית, קיומה של בצקת במרכז הראיה וקיומם של כלי הדם החולים המצריכים טיפול.
בשנתיים האחרונות חל מהפך בטיפול בבצקת מקולרית משנית לרטינופטיה סוכרתית. אם בעבר היה ביכולתנו רק להוריד את הסיכון להידרדרות בראייה, הרי שהיום בזכות הטיפולים החדשים הקיימים, ניתן לא רק למנוע הידרדרות בראייה, אלא אף לשפר אותה.
במידה וקיימת בצקת של מרכז הראייה (המקולה), יש צורך בטיפול על-מנת להביא לספיגה של הבצקת ולשיפור הראייה. הטיפול היעיל ביותר הקיים היום למצב זה הינו בהזרקות חוזרות לתוך חלל העין של תרופות אשר גורמת להפחתת הדלף לתוך הרשתית.
מחקרים גדולים רב-מרכזיים הוכיחו את היעילות שבהזרקות חוזרות של לוסנטיס לחלל הזגוגית. לוסנטיס הינה תרופה המעכבת את פקטור ה-VEGF האחראי העיקרי לדלף מכלי הדם ברשתית. בזכות ההזרקות החוזרות ומעקב רציף אחת לחודש-שישה שבועות, ניתן לשפר את הראייה באופן משמעותי ב-60% מהחולים. לאחר שנת טיפול עם הזרקות חוזרות, חדות הראייה משתפרת בממוצע ב-10-7 אותיות, ממצא שהוא חסר תקדים לעומת התוצאות שהיינו מקבלים לאחר טיפול לייזר בלבד.
תרופה נוספת, אף היא מעכבת את פעילות ה-VEGF, נקראת אבסטין ופעילותה דומה לפעילות הלוסנטיס, ולמרות שלא עברה מחקרים גדולים מבוקרים, היא נמצאת בשימוש נרחב ברחבי העולם ותוצאותיה כנראה דומות מאוד לתוצאות הזרקות הלוסנטיס.
הזרקת התרופה מתבצעת לאחר הזלפת גל להרדמה מקומית של החלק החיצוני של העין ולאחר חיטוי העין עם תמיסת פולידין מיוחדת. כעבור מספר דקות מבוצעת ההזרקה והמטופל משתחרר לביתו מייד בתום ההזרקה. המטופל מוזמן למעקב מדי אברעה-שישה שבועות ובמידת הצורך מתבצעות הזרקות חוזרות. מקובל לבצע "טיפול העמסה" הכולל שלוש הזרקות ראשונות רצופות אחת לחודש ובהמשך בדיקת המטופל אחת לארבעה-שישה שבועות והזרקה במידת הצורך. במידה ואין שיפור בבצקת, ניתן לבצע הזרקה של תרופה אחרת ממשפחת הסטרואידים הנקראת אוזורדקס OZURDEX. זהו סטרואיד הנמצא בשתל קטנטן המוזרק לעין בצורה דומה להזרקת הלוסנטיס או האבסטין, אולם התרופה משתחררת בצורה איטית ומבוקרת לחלל הזגוגית, כך שנשמרת רמה גבוהה של התרופה התוך עינית למשך תקופה ארוכה יותר של כארבעה חודשים. לאוזורדקס יש אם כן את היתרון שמשך פעילות התרופה ארוך יותר מלוסנטיס או אבסטין, אבל יש עלייה בשכיחות להתפתחות קטרקט (עכירות של העדשה), ועלייה זמנית בלחץ התוך-עיני הנצפית בכ-15% מהחולים.
לעיתים ניתן להוסיף גם טיפול בלייזר על מוקדי הדלף ברשתית. קרן לייזר בקוטר קטן מאוד של 100-50 מיקרון, מכוונת אל כלי הדם הדולפים על-מנת לסוגרם, ואל הרקמה הבצקתית החולה. ישנם גם ניסיונות להשתמש בלייזר חלש יותר, לייזר שעוצמתו מתחת הסף היוצר כוויה ברשתית, לסגור את מוקדי הדלף, בלי פגיעה ברשתית עצמה, אשר יכולה להיגרם משימוש בלייזר הקונבנציונלי.
במקביל לתרופות החדשות שכבר נמצאות בשימוש נרחב, יש מחקרים חדשים הבודקים את היעילות של תרופות חדשות. אלה מחקרים רב מרכזיים מבוקרים ורובם כוללים גם מספר מרכזים בארץ.
מחקר של חברת רגנרון הבודק את היעילות של התרופה VEGF TRAP הניתנת בהזרקות חוזרות. יעילות התרופה כבר הוכחה במחלת ניוון מרכז הראייה ברשתית הקשור לגיל וכעת מקווים ליעילות גבוהה גם בסוכרת.
מחקר אחד של חברת FOVEA בודק את היעילות של מתן טיפות לטיפול בבצקת מקולרית. המחקר הוא לשישה חודשים. מחקר נוסף הוא מחקר של חברת פייזר הבודק יעילות של תרופה חדשה אשר גם היא מעכבת את פקטור ה-VEGF ובכך אמורה להפחית את הבצקת המקולרית. מחקר זה כולל הזרקות חזרות של התרופה לחללה זגוגית ונמשך שנה.
כאשר התפתחה כבר רטינופטיה סוכרתית שגשוגית הכוללת צמיחה של כלי דם חדשים חולים, יש צורך לטפל מייד בטיפול לייזר נרחב בכל היקף הרשתית החולה, לפני הופעת הסיבוכים הקשים של דימומים נרחבים והיפרדות רשתית משיכתית. במידה והחולה מגיע כבר עם דימום לחלל הזגוגית, ניתן לבצע הזרקה של לוסנטיס או אבסטין לחלל הזגוגית. תרופות אנטי אנגיוגניות אלה מעכבות את אותם כלי דם חולים שדיממו, יש ספיגה חלקית של הדימום ואז ניתן לבצע את הלייזר.
לעיתים, למרות כל הטיפולים, יש צורך בניתוח לטיפול בבצקת המקולרית או לדימום בזגוגית שאינו נספג. מדובר בניתוח של כריתת הזגוגית, שנקרא VITRECTOMY. הזגוגית ממלאה באופן פיזיולוגי את רוב חלל העין. בסוכרת ידוע, כי קיימת אחיזה הדוקה מן הנורמה של הזגוגית לפני הרשתית, ובמקרים בהם יש בצקת מקולרית קשה שאינה מגיבה לטיפולי לייזר הועלתה השערה כי הבצקת נובעת ממשיכת הרשתית על-ידי הזגוגית האחוזה בה בחוזקה. במקרים אלו מבוצע ניתוח שבו מקולפת שכבת הזגוגית שמעל לרשתית. על-ידי הסרת הזגוגית, ניתן לבטל את המשיכה הלא תקינה ואולי אף לשפר את חמצון הרשתית.
לסיכום, לאחר שנים רבות בהן הטיפול היחיד במחלת רשתית סוכרתית היה הטיפול בלייזר, יש בידנו כעת מבחר של טיפולים חדשים הניתנים רובם בהזרקות לתוך העין, ואשר מצליחים לשפר את הראייה באחוז גבוה של החולים. נראה כי טיפולים חדשניים נוספים מראים תוצאות מבטיחות, וקיים סיכוי כי הם יהוו פריצת דרך נוספת באפשרויות הטיפול בחולים הסובלים ממצבים קשים של סוכרת העין אשר אינם מגיבים לטיפולים הראשוניים.