עוד לפני פניית הפלשתינים לאו"מ לשינוי מעמדם למשקיפה, חשבתי שתהיה זו שגיאה להביע התנגדות בפומבי, לא רק מפני שידענו מראש את התוצאות ומכאן שלא נתבזה ע"י הרוב המכריע של מדינות-הזבל הללו אשר תמכו בבקשה, כי למעשה, בשורה התחתונה, שינוי המעמד שלהם ל"מדינה משקיפה", אינו משנה לגבי השטח עצמו או הזירה הבינלאומית. זה לא עושה אותם מדינה, יש להם פה רק ניצחון תעמולתי זמני.
חשבת י שלפני ההצבעה היה על המדינה לצאת בהצהרה בנוסח זה :"שינוי זה שהפלשתינים מבקשים פוגע בכל ההסכמים הקודמים איתם ואף מבטל את חלקם. בנוסף אנחנו נגיב על כך באמצעים העומדים לרשותנו".
נכון שבצורה זו או אחרת הדברים האלו אכן נאמרו, אבל כל המאבק שבא אחר-כך טישטש את המסר העיקרי, דהיינו: "נתתם לנו את הזכות לפעולות נגד"
.
לפיכך נשאלת השאלה: מדוע עלינו להכריז (ולהתריס) בפני כל העולם את מה שאנחנו עומדים לעשות אחרי שהתקבלה ההחלטה? ( כאמור מדוע לא לפני ההחלטה? - פשוט כאיום), ובכלל מדוע בכלל להכריז על כוונותינו ולתת להם להיערך לכך? מדוע לא לשנן את אשר אמר השחקן אילי וולאך בסרט המפורסם:"הטוב, הרע והמכוער": "! IF YOU WANT TO SHOOT, SHOOT ,DON'T TALK"
אם החלטנו שלא להעביר להם את כספי המיסים, אז פשוט לא נעביר! שהם ירוצו אחרינו, שיחפשו, ושיתלוננו...(הרי הם בעצם חייבים אותו לחברת החשמל..). אנו מתחילים לבנות בשטח E1 , אז שיבואו להתלונן, כולם כבר יודעים שאנחנו לא נכנעים בנושא ירושלים... הם מבקשים הקלות? "לא עכשיו, זה לא נוח לנו..".
בקיצור, לא להעמיד את הדברים כלפי העולם כעונש, אלא כהתנהגות הדדית למי שאינו משתף איתך פעולה...ורק אוסיף לראש ה
ממשלה שלנו: אדוני, כדי להראות לציבור בעת בחירות איזה יד חזקה יש לממשלה, היה עליך לנהוג יותר בחוכמה כמו בעת מבצע "ענן אבק". דהיינו, מצד אחד לתת ב"שן החולה" לפלשתינים ומצד שני להיות הנחמדים כלפי העולם, אלא שלפעמים חסר לנו שכל...