השבוע הלך לעולמו שמואל רמתי, אמן ומורה, מחנך ואיש ציבור, סלובקי מקורב לסלובקים שלנו, וידיד קרוב של משפחת ינאי ושל הקיבוץ. הוא נפטר בעת טיפול בבית הסיעודי בביתן אהרון.
שמואל ניומן נולד ב-20.11.1929 בעיר טופלצ'ני, סלובקיה. בהיותו בן עשר פרצה מלחמת העולם השניה, והוא גורש עם משפחתו למחנה העבודה "נובקי". בשנת 1944 פרץ המרד הסלובקי נגד השלטון הפאשיסטי והוא נמלט עם אביו ממחנה הכפייה, להצטרף אל הפרטיזנים ביערות. אמו ואחותו נספו בגטו טרזינשטאט. בחורף הקשה קפא אביו למוות. שתי רגליו של שמואל הנער קפאו והוא הועבר לבית חולים שדה סלובקי ולאחר מכן לבית חולים בבאנסקה-ביסטריצה, שנשלט בידי הגרמנים. זהותו הוסתרה על-ידי מנהל בית החולים וכך ניצל. בהיותו רק בן חמש עשרה נקטעו שתי רגליו. הוא שהה בהחלמה בבית החולים עד מאי 1945.
לאחר השחרור שמואל אותר על-ידי מחלקת עליית הנוער ובאפריל 1946 עלה לארץ באוניה "קיירו", לחברת נוער בקיבוץ עין החורש. הוא מצא בית חם ודואג במשפחת ינאי, חדווה ואיציק ינאי אימצוהו בחום. מעין החורש עבר לקיבוץ ניר דוד, והצטרף אל חבריו להכשרת 'השומר הצעיר' שהגיעו לארץ.
עם פרוץ מלחמת העצמאות הוא התגייס עם חבריו להכשרה - הכשרת ניר דוד-חצור של תנועת "השומר הצעיר" לפלמ"ח. הם שרתו בגדוד השביעי בחטיבת הנגב. כאשר התגייס היה נכה, קטוע שתי רגליו, אך איש לא הבחין בכך. וחבריו להכשרה לא הסגירו את סודו. הוא היה קשר ועם הקמת מפקדת העורף של הגדוד בחצור, שרת שם בתפקיד קצין קשר.
עם תום המלחמה עלה עם חבריו להתיישבות. הם הקימו את קיבוץ ברעם בגליל העליון. בקיבוץ ריכז את חברת הנוער ועבד בעבודות שונות: סיקול אבנים, בניית בתים ועוד.
בשנת 1954 נשלח ללמוד אמנות והוראת אמנות בסמינר הקיבוצים ומשם חזר לעין החורש ושימש כמורה לאמנות בכיתות המוסד, סנונית זמיר ועופר. בשנים אלה נשא לאישה את יונה, מהגרעין הצ'יליאני, לימים אשתו של הפסל הידוע דוד פלומבו. אז הוא גם פיסל את הדג הממלא את הבריכה במים השופעים מפיו. הפסל ניצב עד היום במקומו המקורי, וכעת ראוי שישמש כמצבת זיכרון לשמואל.
בשנת 1956 עבר לתל אביב, לימד בבית הספר התיכון "רביבים" והיה פעיל במפ"ם. בשנת 1960 נישא לעדנה וסיים לימודי תואר שני בהיסטוריה כללית וספרות עברית, באוניברסיטה העברית בירושלים. הוא עבר עם משפחתו לרמת השרון ולימד בבית הספר התיכון שם. בשנים 1964-1965, היה מנהל פדגוגי בכפר הנוער "נעורים". לאחר מכן ניהל את מחלקת החינוך ברמת השרון. בתפקידו זה התמיד עד צאתו לגמלאות.
.
במשך כל השנים עסק בפיסול-גילוף בעץ ויצירותיו נמכרו בארץ ובחו"ל. שמואל ועדנה הקימו משפחה לתפארת, ונולדו להם ארבעה בנים ושמונה נכדים. בשנים האחרונות התגורר ב"בית בכפר" בביתן אהרון שם גם מצא את מותו.
חרף נכותו הקשה לא וויתר על זכותו ללוות את חדווה ואיציק ינאי לדרכם האחרונה, ולחברים רבים זכורה התמונה המרגשת של כיסא הנכים שלו ניצב ממש על שפת הבור בבית העלמין שלנו. שמואל רמתי זכאי בהחלט להיכלל בחבורה הנכבדה של "ידידי ביתנו" הקיבוצי.
יהיה זכרו ברוך!
