סוף העולם ימינה

כבר כמה שנים שבני המאיה מפחידים אותנו עם "סוף העולם". המסע בעקבות הנבואה על "סוף העולם", הביא צוותי צילום מכל העולם אל בני שבט המאיה. כשהמצלמות הביאו את פניהם של בני שבט המאיה אל המרקע שלנו, אפשר היה לראות אותם צוחקים. הם צחקו, בעיקר, למראה צוות הצילום הרציני שבא לראיין אותם על סוף העולם. כבר כמעט שנתיים שהליכוד מפחיד אותנו עם ספרד ויוון, ומספר לנו מעשיות על סוריה, על מצרים ועל אירן. טקס קבוע, וחוזר על עצמו. כל כמה זמן משתנה נושא ההפחדה, אפילו אמצעי ההפחדה, אבל המוטיב, החוזר על עצמו, לא משתנה. פס-ייצור לשמועות של פחד. כבר הרבה שנים שמפחידים אותנו עם הסוף היהודי לטבוע בים, כי (כל) הערבים רוצים, כמו כל יתר שונאינו, בכל דור ודור, להשמידנו. מפחידים אותנו עם שקרים גסים, וגם עם אמיתות חלקיות. עם שקרים גסים מבטיחים לנו כספרדים שתרבותנו תיעלם אם לא נצביע לצבא-השם-של-עובדיה. עם אמיתות חלקיות, מפחידים אותנו כחילוניים, שהחרדים לא רוצים לשרת בצבא ולכן אנחנו חייבים את לפיד. אם יש אמת עובדתית מאחורי מסע ההפחדה, זה ממש לא משנה. מה שכן משנה, זו העובדה שכל העובדות משמשות את המסיתים רק לצורך אחד – הפצת הפחד, ובציר אישי של טובות הנאה. הראשון שמזהה מישהו שמפיץ במקומותינו דווקא "תקווה", חייב לדווח על כך בדחיפות. לא בטוח שיהיה מי שישמע את המסר, כי כולנו נרקומנים של פחד.

בנימין נתניהו, שלא העניק ראיונות לתקשורת הישראלית כבר חודשים רבים, אולי אפילו שנים, בחר להתראיין בסוף-השבוע האחרון ולספר לנו שוב ש: "...האיסלאם הקיצוני שוטף את המציאות..." השיקוי הרעיל של נתניהו מורכב משקרים גסים, לאומנות פריכה, ואבקת קסמים של פחד, מוגש על מצע עשיר של תסביך הנרדף היהודי הגלותי. כהרגלו, לנתניהו יש רפרטואר ארוך של מנטרות הפחדה. בין היתר, אפשר להיזכר באלה של פעם (1996 עם "פרס יחלק את ירושלים), או אלה של הבחירות הקודמות (2009 עם פיגועים, טרור, קסאמים על שדרות, "ממשלה בראשותי תמוטט את שלטון החמאס..."), ואפשר להוסיף את המנטרות מן הקדנציה האחרונה: אירן, וטורקיה, ומצרים, וסוריה, וספרד, ויוון... זהו נתניהו. ספסר הפחד האולטימטיבי. אם הוא לא היה, מישהו אחר היה הראשון לזהות שהפחד הוא הסחורה הטובה ביותר בשוק הישראלי. הישראלים מכורים לספסרי-פחד. הישראלים מתים (תרתי-משמע) על הפחד. זו סחורה מבוקשת. נתניהו לא היה הראשון לזהות, אבל הוא היצרן-ספק-משווק-סוחר הגדול ביותר בשוק. כמעט מנופוליסט. הוא שולט בשוק הפחד בזרוע נטויה וביד קפוצה. נתניהו לא חושב שהגיע הזמן להפסיק למכור פחד ולהאשים את כל העולם, ולהתחיל לספק מציאות טובה, וסיבות לתקווה להיות עם חופשי בארצנו... נתניהו מעדיף לומר ש: "אין פרטנר", בלי לקחת בחשבון שמי שלא מוצא פרטנרים, הוא פשוט האדם הלא נכון, במקום הלא נכון, בזמן הלא נכון, עם החזון הלא נכון. מבחינת נתניהו, הוא האדם הנכון. פשוט המציאות לא נכונה, כל יתר מנהיגי העולם לא נכונים, כולם טועים ורק הוא צודק.

לצערי, ככל שעובר הזמן, וככל שהעננות הפוליטית מתחילה להוריד גשם חומצי עם ניחוח של פשיזם, מתבהרים השמיים של השבט הדמוקרטי-ליברלי, והתובנה המזוקקת שבה ומזדקרת: מה שלא קרה במסגרת גוש 46, היה החמצה של הזדמנות היסטורית. תודות בשם כולנו לשלושת הברוטוסים: שלי יחימוביץ, ליאיר לפיד ולציפי לבני. האופוזיציה כבר מתה מזמן. השבעה נסתיימה. היא ז"ל והפשיסטים מחלקים כעת את השלל. אנחנו ערב עלייתה לשלטון של ממשלת הימין הלאומנית, גזענית ופשיסטית. אנחנו ערב הקרקס של יאיר, שלי וציפי, שיעשו פליק-פלאקים כפולים, בניסיון לשכנע שהם חייבים להיכנס לממשל ה כדי להציל את המדינה (שהם החריבו במו האגו שלהם). זו הישורת האחרונה של הקרב, וזוהי קריאה לכל המחנה:

• לא להצביע למי שימכור אותנו לביברמן בעבור כסא;, וגם-

• להתחיל לעבוד ביחד על הקמת שמאל אופוזיציוני, שיעבוד באופן חוץ-פרלמנטרי, כדי לקצר את ימיה של הממשלה ולכונן מחדש מחנה דמוקרטי-ליברלי, כאלטרנטיבה!

אניירין בוואן, מנהיג השמאל של הלייבור באופוזיציה הבריטית שלאחר נפילת ממשלת קלמונט אטלי, שיחק על הגדרת הפשיזם של לנין, כך: "פשיזם, כשלעצמו, אינו סדר חברתי חדש, אלא התגלמות הסירוב של העתיד להוולד".

מי שהאשימו את השמאל באופטימיות נאיבית בנוגע לתהליך השלום, מתגלים וערוותם האידאולוגית בפרהסיה, כאשר האופטימיות הנאיבית שלהם מתגלה כדפוס ילדותי. בקרוב השטחים יבערו, כי הביברמן דוחפים את הפלשתינים לידי החמאס, ואז, המדיניות הילדותית של מי שמליטים פניהם בכפות ידיהם, ומבקשים למלט עצמם מן המציאות של: דיכוי = מלחמה, יאלצו להכיר בקו הדק שבין אופטימיות לניתוק מהמציאות. רק חבל שכולנו נשלם את המחיר... כל זה, זה לא קרה סתם-כך. זה לא תהליך שהתרחש מעצמו. ככל שנתניהו הלך יותר ימינה, הימין עקף אותו מימין. זו הדינמיקה שהובילה את הפייגליניזם אל המקומות בצמרת, והיא שהולידה את המבנה של פירמידת-ברמודה. הברמודה שבלעה את בגין, מרידור ואיתן, וזו שהעלימה מכאן מפלגה לאומית-ליברלית שפעם נקראה בשם "הליכוד", ומאז נתניהו הלכה לאיבוד. העיסוק האובססיבי של הימין בפחד ובהפחדה, בעידודה ובגיבויה המלא תנועת הפוסט-ציונות הדתית-לאומנית-משיחית-בית-מקדשיסטית-בן-ארית, הוא מנגנון של חוסר-מודעות רכוב על לאומנות, המזין את תעשיות הפחד של "Netanyahu Fear Industries LTD". אני שומע הרבה מאוד את הטיעון: "אבל דן, נתניהו לא סתם מפחיד אותנו, באמת יש לנו אויבים שרוצים להשמידנו, נסראללה, אחמדינג'אד, חאלד משעל, ואין פרטנר, תראה את אבו-מאזן..." ואין לך הוכחה טובה מזו שתעשיות ההפחדה מוכרות אחלה סחורה.

אבל, מה שרוצה להשמידנו זה הטירוף שלנו, ומה שרוצה להשמיד אותם זה הטירוף שלהם, ומה שישמיד אותנו ואותם בסוף זה הטירוף המשותף. אצלנו קוראים לזה דת, ואצלם קוראים לזה דת. אצלנו קוראים לזה ימין, ואצלם קוראים לזה ימין. אצלנו קוראים למנהיג ביבי נתניהו ואצלם קוראים לו חאלד משעל. אותה זוהמה אידאולוגית בלבוש אחר (תודו שגם הלבוש דומה). כאשר עם מלמד את ילדיו מינקות ש"בכל דור ודור עומדים עלינו להשמידנו" - שום דבר טוב לא יכול להתפתח מילדיו... ילד שמקפץ בטלוויזיה עם נשק, והוריו מעודדים אותו, בין אם זה מצעד בעזה או עדלאידע של פורים בישראל, לא יגדל להיות רודף שלום. הוא יהיה מבקש נפשו של מישהו. החושך הוא בסך-הכל מציאות שבה האור מוסתר. כשהציבור יפסיק לקנות פחד מיצרני-פחד, ספסרי-פחד, משווקי-פחד וסוחרי-פחד, זה יקרה. ועד אז, כל מה שאפשר לעשות הוא להאיץ את החושך עם ממשלה ימנית-צרה-לאומנית-פשיסטית, בלי עלי תאנה מוסריים. חושך במלוא ערוותו. כמאמר השיר: "תאנה חנטה פגיה, והנשר, היגע, אל קינו חזר בחושך מדרכי האלוהים". גם הלאומנות, חנקה פגיה, והנשר הלאומני, היגע, אל קינו חזר עם בוקר לאחר שסר מדרכי האלוהים, ובמהלך הלילה ריסס תגי מחיר או עקר מטעים. זו ממשלת נתניהו הבאה, וכך ראוי לה שתעמוד למשפט ההיסטוריה, בלי עלי תאנה מוסריים של "השמאל הקיצוני אנרכיסטי" מבית הרגב. מירי למשרד החינוך! כפיים!