פרשתנו, פרשת ויחי, למעשה סוגרת מהלך שהחל באמצע ספר בראשית, שבו יעקב החל לבנות משפחה שעתידה להפוך לעם. תהליך זה ידע עליות ומורדות, נקודות שיא ושפל. כך למשל עם שיבתו של יעקב אבינו לארץ ישראל מהגלות שנכפתה עליו בחרן אצל דודו לבן הארמי, דומה היה כי בית יעקב מתמוטט לחלוטין.
שמעון ולוי פועלים נגד מדיניות אביהם בשכם, ואף גוררים את כל האחים אחריהם; אשתו האהובה של יעקב - רחל אמנו - נפטרה עם בואם לארץ ישראל; ראובן שוכב את בלהה, יהא הפירוש של שכיבה זו אשר יהיה; אחד מבניו של שמעון נקרא "שאול בן הכנענית" - ללמדך שנשא כנענית; לא הוא לבדו נשא כנענית, אלא גם יהודה יורד מאת אחיו ונושא בת איש כנעני ושמו שוע; סכסוך אחים קשה פוקד את בית יעקב: אחד מבניו חולם חלומות המביאים לכך שיעקב גוער בו, והוא אף מביא את דיבתם רעה אל אביהם, ואילו אחיו אינם יכולים לדבר אותו לשלום; בנו האהוב - יוסף - טרוף טורף (לפי הבנתו של יעקב אבינו), ואילו האחים יודעים כי הם זרקו אותו לבור על-מנת להורגו, ואולי היו אלה שמשכו אותו מהבור ומכרוהו לעבד במצרים; שמעון נאסר במצרים; בנימין מוצא מתחת ידי אביו על-אף הפחד הגדול של "עלי היו כולנה"; יוסף - בנו של יעקב - נושא אישה מצרית ומוליד ממנה שני בנים, ששמותיהם מבטאים הינתקות מבית אביו ומארץ ישראל, ועוד ועוד.
מי שאינו מכיר את המשך הסיפור מלכתחילה, מצפה בעת קריאת התורה לשמוע על מותה הסופי של המשפחה כמשפחה וההמשך עשוי להיות (כפי שהיה ב-22 הדורות הקודמים) רק דרך אחד מהבנים הממשיכים. והנה פרשתנו באה ומלמדת, כי כל זה היה מצג שווא וקריאה שגויה של המציאות. בפרשתנו אנו מוצאים את כל בני יעקב עומדים סביב מיטתו ומתאספים לשמוע את מה שיקרה ב"אחרית הימים". לא זו בלבד, אלא שגם לאחר מותו, ועל-אף העובדה שהאחים חוששים מאוד כי יוסף יתנקם בהם - לא זה מה שקורה, אלא להפך: יוסף ממשיך לדאוג להם ורוצה בטובתם.
עם אחד כמשפחה אחת
מתברר אפוא, כי על-אף הקרעים הגדולים כולם בני אב אחד הם, והם מתלכדים מחדש. מה הביא לליכוד מחודש זה? נראה כי היו שותפים לו כולם. האחים היו שותפים בו בצערם על מכירת יוסף ("ויאמרו איש אל אחיו: אבל אשמים אנחנו על אחינו, אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו ולא שמענו על כן באה אלינו הצרה הזאת"); יהודה מוכן לשבת כעבד תחת בנימין כדי שלא לראות בצרת יעקב; יוסף לא יכול עוד להתאפק, והכריע להפסיק את מסע העינויים שהעביר בו את אחיו ולהתגלות בפניהם. לא זו בלבד, אלא שאין הוא נוקם ונוטר כי אם להפך - דואג לאחיו, מבקש את טובתם, ומתפייס עימהם; יעקב אבינו אינו מעניש את בניו על מכירת יוסף, ואף שהוא אומר דברים קשים מאוד (בעיקר כלפי שלושת בניו הראשונים) הוא לא מוציא אותם מכלל המשפחה.
אלו הכלים בהם מתפייסים ובונים את העולם המשפחתי מחדש. והדברים ברורים: אי-אפשר לבנות קשר מחודש ומאוחד כאשר כל אחד נושא את הנקמות והשנאות, הכעסים והתביעות. כך אולי אפשר לבנות עולם של צדק, אך בוודאי לא עולם של שלום ושל התכנסות כללית סביב מוקד אחד.
הדברים נכונים כלפי כל מערכת: משפחתית, לאומית וגם עסקית. השפה היחידה המאפשרת את האחדות היא שפת הוויתור, ההסכמה, הפשרה וההבנה שהעולם לא מתנהל לאור מבט אחד בלבד, והכוחות השונים הקיימים בעולם מושכים לכיוונים שונים. דווקא משום כך יש צורך חיוני להבין, כי האחדות המלאה מחייבת שפה אחרת. כמה אנו זקוקים לכך כיום - גם כשאנו עוסקים בנושאים שונים בתוכנו בימים אלו של בחירות. דווקא כשאנו עוסקים ביחסים הפנימיים בתוך כל עם ישראל, יהיו נא יוסף והשבטים מורי דרך לעמידה המשותפת סביב מוקד אחד, ומכוחם נתברך.