סודות של ג'ירפות

בוושינגטון ידעו להצביע בשבוע האחרון על כמה יתרונות במינוי של קרי לתפקיד. ב-2004 התמודד קרי על הנשיאות מטעם המפלגה הדמוקרטית. כמועמד לשעבר, הרקורד הציבורי שלו גלוי לחלוטין. בשימוע בקונגרס לקראת בחירתו לא צפוי שום מארב רפובליקני. להפך. הסנטור ג'ון מקיין, המקורב לקרי, אף החל בשבוע האחרון להתלוצץ ולכנותו מיסטר סקרטרי, אדוני מזכיר המדינה. לעומת זאת, "אילו הייתה סוזן רייס מתעקשת על המשך מועמדותה", מעריך מקור המקורב למזכירת המדינה היוצאת, "היינו עדים ל'מרחץ דמים' רפובליקני בפרשת בנגזי". ובכל מקרה, מוסיף המקור, "הגם שלא היא הקובעת, ההעדפה של הילארי היא לראות את קרי כיורשה בתפקיד". הגם שקֶרי אינו נמנה עם חברי המעגל הפנימי של הנשיא אובמה, בשנים האחרונות הוא קנה את אמונו של הנשיא ואת הערכתו, כמו גם את האמון וההערכה של יועצו לביטחון לאומי, תום דונילון, כאשר תפקד בהצלחה בכמה שליחויות רגישות ביותר. על-פי הניו-יורק טיימס, בשנים האחרונות שימש קרי שליח של הנשיא אובמה לאפגניסטן ולפקיסטן. ב-2009 יצא לשכנע את נשיא אפגניסטן מוחמד קרזאי להסכים לסיבוב בחירות שני, לאחר שהתברר שתומכיו זייפו את תוצאות הבחירות. קרי צלח את המשימה הרגישה הזו, שמשמעה היה כיפוף זרועו של קרזאי לאחור עד סף פקיקה. בפקיסטן הוצב בפני קרי אתגר רגיש אפילו יותר. בכירים בממשלה שם ניסו להשיג מארצות הברית התחייבות, או 'שבועה בדם' כפי שניסחו זאת אז, שלא תנסה להשתלט בכוח על הארסנל הגרעיני של פקיסטן. קרי ייצר אז מסמך דיפלומטי, שלפיו אין לארצות הברית "תוכניות" מעין אלו - והדבר עזר לפרוק את המתח מבלי שארצות הברית התחייבה לכך בפועל. קרי אף יצר קשרי עבודה טובים עם בכירים בממשלת פקיסטן ובשירות הביון שלה, ובתקופה שלאחר חיסולו של אוסמה בן-לאדן מילא תפקיד משמעותי בהפגת המתחים איתם.

במזרח התיכון, לעומת זאת, הרקורד של קרי מרשים הרבה פחות אם לומר בעדינות. ולמען האמת, מביך. ימים ספורים לאחר ניצחונו של אובמה בבחירות ב-2008 יצא קרי בראש משלחת לסוריה, במסגרת ניסיונו של אובמה לפתוח דף חדש במזרח התיכון. אסד ניצל את הביקור כדי לומר לו שמדיניות התכתיבים של ארצות הברית במזרח התיכון לא תוכל להימשך עוד. קרי קיבל את הביקורת בהכנעה, כחלק ממדיניות היד המושטת של ממשל אובמה לעולם המוסלמי. בין 2009 ל-2011 שב קרי וביקר בסוריה חמש פעמים, כשבפיו מסר פייסני ושבחים חוזרים ונשנים לבשאר אסד. החיבוק של קרי לא ממש עזר. בשאר המשיך לחמש את חיזבאללה, להתל בטריבונל הבינלאומי לחקירת רצח רפיק אל-חרירי ולתמוך בחמאס. אך קרי לא התייאש. מביקור לביקור השבחים שבפיו רק התרבו. במארס 2011 אמור היה קרי להגיע לביקור נוסף בדמשק, אולם בוושינגטון כבר הרגישו שלא בנוח, ובעצה אחת עם הצרפתים החליטו לבטל את הביקור כדי לא לשדר חולשה מערבית. מה שלא מנע מקרי, ימים ספורים לאחר הפגנת ההמונים הראשונה בדמשק, להמשיך ולהעתיר שבחים על הנשיא הסורי. בנאום שנשא בוושינגטון ב-16 במארס אמר ש"אם רק תאמץ סוריה, תחת שלטונו של אסד, מערכת יחסים לגיטימית עם ארצות הברית, המדינה תשתנה ותתקדם". אסד, הוסיף קרי בנימה אישית משהו, "היה נדיב מאוד איתי". ככל הנראה, בין קרי המתנשא לגובה 1.93 מטר לבין בשאר אסד הנופל ממנו רק בארבעה סנטימטרים נוצרה באותם ביקורים סוג של כימיה אישית. "אולי מפני שמדובר בשתי ג'ירפות", אמר לי בשבוע האחרון בלעג לא מסותר בכיר באופוזיציה הסורית. הוא כיוון לכינוי ג'ירפה שדבק בבשאר בשל מוזרותו לא פחות מאשר בשל גובהו. בטור מושחז ב'קומנטרי מגזין' מצטט השבוע מייקל רובין אחדים מעוזריו של קרי, המתארים כיצד חשו סוג של התכווצות לאחר שבשובו מאחד בביקוריו בדמשק תיאר קרי את הרודן כ'ידידי היקר' בעקבות רכיבה משותפת. קרי אומנם ידוע כספורטאי נלהב, חובב אופניים, גלישה ושיט יאכטות. אך לצורך השוואה, בין הבודדים שזכו מפיו לכינוי "ידידי היקר" לפני עידן בשאר אסד היה הסנטור טד קנדי, שמילא תפקיד קריטי בחייו של קרי ובקידום הקריירה הפוליטית שלו. אם אכן יודיע אובמה על בחירתו בקרי לתפקיד, צפוי הסנטור ממסצ'וסטס לעבור שימוע בקונגרס. שאלתי את המקורב להילרי קלינטון אם להערכתו צפויים הרפובליקנים לצלוב את קרי בעניין 'ידידו היקר' מדמשק. "ייתכן", השיב. "אם כי קרי הוא חבר במועדון יוקרתי מאוד. 18 שנים בוועדת החוץ של הסנאט זה משהו שבכל זאת מקנה יחס. חוץ מזה, מאז עבר זמן. קרי תומך כעת בחימוש המורדים ובהקמת אזורי חיץ אווירי לא פחות מכמה וכמה רפובליקנים". אולם באופן פרדוקסלי ייתכן שאם ימונה קרי לתפקיד מזכיר המדינה הבא, הוא דווקא ישוב ויפתח ערוץ הידברות עם המשטר הסורי - דווקא בגלל החיבור בין קרי לבשאר היקר. שאלתי את איש האופוזיציה הסורית על האופציה הזו. אם יצליח קרי לשכנע את ידידו בשאר לפרוש מרצונו, שאלתי, האם תסכים האופוזיציה הסורית למתן ערבויות אמריקניות להסדר עמו? "לא יהיה שום הסכם עם הג'ירפה", השיב איש האופוזיציה. "בטוח?", הקשיתי. "בטוח", השיב. "וגם אם נניח שהאופוזיציה תסכים", הסביר, "זה בכלל לא תלוי בבשאר. האנשים שלו יהרגו אותו קודם. יש מועצה עלאווית. והיא זו שתקבל בהמשך את הסוג הזה של ההחלטות".

אבל מהן עמדותיו של מזכיר המדינה המיועד בענייני משא-ומתן, התנחלויות, שטחים, אירן והשיתוף האסטרטגי בין ישראל לארצות הברית? או כפי שהגדירו זאת השבוע, האם קרי טוב לישראל? התשובה מורכבת. קרי אומנם מוגדר כידיד ישראל. אך לא מהסוג החם, המחבק, אלא מהסוג הענייני. לדברי מקור ישראלי, המכיר היטב את עבודתו של קרי, מדובר ב"אדם ברמה גבוהה, מאוד מסודר ומאוד אמריקני, בלי אמוציות ובלי עמדות מהבטן. בקיצור, אבטיפוס של וואספ. ובסך הכול מזכיר מאוד את הטיפוס של סיירוס וַאנְס, שכיהן במזכיר המדינה בראשית שנות התשעים". כך למשל, באתר האינטרנט של קרי, ישראל מוזכרת בדיוק פעם אחת. אף שֶקרי התייחס לישראל לא מעט בשנים האחרונות. לדוגמה, ב-2010 בעקבות המתקפה על ישראל בפרשת המאווי מרמרה, אמר קרי ש"יש לישראל זכות להבטיח כי שום נשק לא יוברח לעזה". כשהחלו הדיבורים על כך שישראל הפכה מנכס אסטרטגי לאבן רחיים על צווארה של ארצות הברית, קרי היה נחרץ בעמדתו שישראל הייתה ועודנה נכס אסטרטגי. גם כשראש המוסד היוצא מאיר דגן אמר את ההפך. לעומת זאת, בעיצומו של הקמפיין הנשיאותי לבחירתו מחדש של אובמה גייס קרי אמירות של בנימין נתניהו בשבח היחסים העמוקים בין ישראל לארצות הברית, בניסיון להדוף את הביקורת על כך שאובמה "השליך את ישראל מתחת לגלגלי האוטובוס" כפי שניסח זאת מיט רומני. "בעניין הזה אני מאמין לבנימין נתניהו יותר מאשר למיט רומני", אמר. מה בדיוק זה אומר? על-רקע היחסים המתוחים בין נתניהו לבין הבית הלבן בקדנציה הראשונה של אובמה, לא בטוח שמדובר במחמאה. לדברי מקור ישראלי, קרי ונתניהו שוחחו לא פעם בטלפון בשנים האחרונות. במיוחד בתקופה שבה קרי שב וביקר בסוריה. אחד הנושאים שעלו בפגישות בין קרי לאסד היה חידוש המשא-ומתן עם ישראל. באחדים מביקוריו אף הגיע קרי לירושלים לפני או אחרי המפגשים בדמשק ועדכן בדבר מגעיו את נתניהו ואת יועצו לביטחון לאומי, עוזי ארד. בפברואר 2011, בשעה שההתקוממות בסוריה כבר החלה להרים ראש, עודכן ראש הממשלה בנימין נתניהו שקרי עובד על גיבוש מתווה לחידוש המשא-ומתן בין ישראל לסוריה - מעין מסמך לא פורמלי, שיגדיר את תנאי הפתיחה למשא-ומתן ולעקרונותיו אך יהיה עמום מספיק כדי למלא אחר הצרכים והרגישויות הפוליטיות משני הצדדים. מצד אחד הדרישה הסורית לנסיגה ישראלית מרמת הגולן; במקביל, דרישה ישראלית להינתקות סוריה מחיזבאללה. כשהסיפור החל להתגלגל לתקשורת הגיב על כך נתניהו בפומבי. "זה לא חדש", אמר. "קרי מנסה לתווך זה חודשים ארוכים, וכמוהו מתווכים נוספים מאירופה ומדרום אמריקה. אם סוריה תהיה רצינית לגבי השלום, היא תמצא אצלנו שותף נאמן". שר הביטחון אמר אז שאם יתברר שהנשיא הסורי מתכוון ברצינות ושוקל משא-ומתן דו-צדדי אמיתי, הוא ימצא את ישראל מוכנה. בדיעבד, זה לא קרה.

מה גרם לקרי להשקיע זמן ומאמצים בבשאר אסד - כמובן, חוץ מההנחיות מהבית הלבן? נראה שהוא חשב שבידי הסורים נמצאים קלפים חשובים בתהליך המדיני בין ישראל לפלשתינים. שנה בדיוק לפני שנתניהו התייחס בפומבי למפגשים בין קרי לבשאר אסד, הגיע יו"ר ועדת החוץ למפגש עם אמיר קטאר, חמד בן חליפה א-ת'אני. הודות לוויקיליקס, יש היום בידינו את המסמך המפורט שכתב שגריר ארצות הברית בדוחא, ג'יימס לה-ברון, המתעד את המפגש בין השניים. "הכיסאות שאנחנו יושבים עליהם", אמר השייח' לקֶרי בהצביעו על הכיסאות המשובצים באם הפנינה, מעשה ידי אמן, "יוצרו בדמשק. אם ארצות הברית מתכוונת לעשות הכול כדי למצוא פתרון בר קיימא לסכסוך הישראלי- פלשתיני, הדרך הטובה ביותר היא להתחיל בדמשק". "הזמן הוא עכשיו", דחק האמיר בקֶרי. ממשלת סוריה, הדגיש "יכולה לעזור לקיצונים הערבים לקבל החלטות קשות - אך רק אם ארצות הברית תמחיש לסוריה את מחויבותה בעניין השבת רמת הגולן ותתמוך בהמשך התיווך הטורקי בין ישראל לסוריה". (ראו ויקיליקס, דוחא, 14 בפברואר 2010). היום, לנוכח מעורבותה של קטאר בסוריה ותמיכתה במורדים, האמירה הזו מקבלת משמעות חדשה. אולי אפילו מצמררת. יתרה מזאת, כשהאמיר מדבר על כך שבדמשק יצטרכו הקיצונים הערבים לקבל החלטות קשות, המסר הקונקרטי הוא שדמשק תוכל להפעיל לחץ על חמאס. המשמעות הנגזרת היא ניסיון לחבר בין מסלול המשא-ומתן עם הפלשתינים לבין המסלול הסורי - מה שממקם את רמת הגולן במקום שונה וחדש במשוואת האיומים והאילוצים. האמיר דיבר עם קרי באותו מפגש על עוד שורה ארוכה של פרמטרים, כגון המשא-ומתן עם אבו-מאזן ומעמדה של ירושלים. קרי הסכים עם האמיר שעל ישראל להשיב את הגולן לסוריה וכי על נתניהו להתפשר ולעבוד על ייצור נוסחה לשלום תמורת רמת-הגולן. עוד אמר קרי כי הוא מכיר במגבלות המשא-ומתן, שבו לכל צד עקרונות שאינם נתונים למיקוח; וכי בכל הסכם שבו תקום מדינה פלשתינית, בירתה תהיה מזרח ירושלים. מומלץ לקרוא את המסמך הזה. הוא נותן הצצה מרתקת לאופן שבו התנהלה מדיניות החוץ האמריקנית בכהונתו הראשונה של אובמה - ויותר מכך, כיצד היא עתידה להתנהל בכהונתו השנייה, אם יאושר מינויו של קרי למזכיר המדינה.