הנה זה בא פעם נוספת. שעה שפתחתי את דבר הדואר הרשום שנשלח אלי מבית-הדין האזורי לעבודה ראיתי, כי תביעת הסרק שהוגשה נגד אחת מלקוחותיי - חברה בע"מ נדחתה. בתביעה תבע עובד הייטק את החברה בה עבד, משך למעלה מ-10 שנים, בגין הפרה נטענת של זכויותיו, במסגרתן תבע הוא גם אופציה לקבלת מניות מחברה זו. התביעה כאמור נדחתה ובית-הדין לא הכיר בשום רכיב מיסודות תביעתו. הכנת ההגנה לתביעה זו, שהצריכה עבודה מרובה, משך מאות שעות עבודה - נדחתה לבסוף על-ידי בית-הדין.
אנחה של הקלה, פרצה לה מבית חזי ולמשמע האוויר ששחררתי מתוך הסרעפת, הגיח משה המתמחה מחדרו. "מה קרה?" שאל הוא. "אה, לא משהו מיוחד", הפטרתי בציניות, "רק דחו את התביעה של אוהד נגד החברה הזו...". לא הספקתי לסיים את המשפט והמתמחה שאל, "מה באמת? אתה מסתלבט עלי?"
מסוקרן כולי הסתכלתי עכשיו על סופו של פסק-הדין, כדי לראות כמה הוצאות משפט ושכר טירחת עו"ד פסקה לנו השופטת. סימן השאלה הדהד בראשי בלי הפסקה. חשבתי לעצמי, שיפסקו לטובת אותה חברה, סכום של 150,000 שקלים, לפחות. אל יקל הדבר בעיניכם, אבל תיק זה הדיר שינה מעיני מנכ"ל החברה, משך שנתיים ימים. החברה הייתה צפויה לחטוף פסק-דין ששוויו היה, בערכים שקליים, בסכום של 5,000,000 שקלים, לפחות, על כל רכיבי התביעה.
בסוף קראתי את השורות הבאות. "בשים לב לכך כי תביעתו של התובע נגד הנתבעת נדחתה על-ידי ובתתי דעתי להתנהלותה של הנתבעת (כאן נכתב שמה של החברה שלא אפרט אותו מטעמי סודיות מקצועית), כלפי התובע, קובעת אני את שכ"ט עו"ד והוצאות המשפט, שייפסקו לטובת הנתבעת, בסך כולל של 10,000 שקלים".
"ואוו", נפלטה קריאת אכזבה מגרוני, "לא יאומן!" המשכתי ואמרתי, "זה אפילו לא מכסה כמה שעות עבודה של הפגישה הראשונה שלנו עם איציק המנכ"ל", סיימתי את הוצאת תסכולי אל חוץ. "הוא שיחק אותה, בענק, אוהד הזה", סיכם המתמחה את הנושא. "טוב", אמר הוא, "יש לנו תיקים שוטפים, לטפל בהם. העניין הזה מת. אתה לימדת אותי שאי-אפשר לערער על סכום הוצאות. נכון או לא נכון?", סיים הוא בהתרסה ושב לחדרו.
ובאמת למה שהמחוקק לא ייקבע כללים, בקשר לסכום הוצאות המשפט ושכר טירחת עו"ד, המגיעים למי שזכה בפסק-הדין. נכון אומנם שבית משפט העליון קבע, שמי שזכה בפסק-דין או בהחלטה, שניתנה לטובתו, זכאי - בהיעדר סיבות מיוחדות - כי ייפסקו לו הוצאות ושכר טירחת עו"ד. יחד עם זאת, מה הוא גובה סכום ההוצאות ושכר טירחת עורך-הדין, לא קבע הוא מעולם וגם המחוקק, לא נתן דעתו לכך.
ישנם כללי לשכת עורכי-הדין, בדבר התעריף המינימלי, שזכאי תובע לקבל, שעה שהגיש הוא תביעה כספית, אבל אלו הינם כללים בלתי מחייבים. בימים אלה, כשיוקרתה של לשכת עורכי-הדין, מצויה בשפל המדרגה, אף אחד - כמעט - לא משתמש בכללי התעריף המינימלי, כבסיס לקביעת שכר טירחת עו"ד. כללים אלה מתייחסים למי שזכה בתביעה ואין כל התייחסות, כיום, בחוק ובהלכה הפסוקה, מה הוא הסכום הבסיסי, שיש לזכות בו תובע שתביעתו התקבלה או לחייב נתבע שתביעתו נדחתה ולהפך. הכללים הקיימים היום, הינם כללים מנחים ובלתי מחייבים, בעליל.
בית משפט העליון, עסק - לא פעם - בשאלה מה הוא גובה ההוצאות ושכר טירחת עו"ד, המגיע לצד שזכה בדינו. האם יש לפסוק לו את מלוא ההוצאות ושכר טירחת עו"ד ששילם הוא לעורך-דינו, כדי לכסות את מלוא שכר הטרחה וההוצאות ששילם, או שיש לשלם לו, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד לפי הסכום הממוצע, שהיה גובה עורך-דין ממוצע.
יחד עם זאת, עד היום לא נקבע - לא בהלכה הפסוקה ולא בחקיקה ראשית ובחקיקת משנה - כדבר סדור וקבוע, מה הוא גובה שכר טירחת עו"ד והוצאות משפט שיש לחייב בו, מי שהפסיד במשפט לשלם לצד שזכה במשפט. למה באמת? למה כל שרברב וכל בעל מלאכה אחר, זכאי לקבל תמורה מלאה עבור שירותיו ואילו בעל-דין ששכר שירותיו של עורך-דין, אינו זכאי לקבל חזרה לכיסוי, מלוא הסכומים ששילם הוא לו, בגין שכירת שירותיו המקצועיים?