אהוד אולמרט ו
ציפי לבני טוענים כי אילו אולמרט לא היה נאלץ להתפטר מראשות הממשלה הרי היה מושג הסכם עם הפלשתינים. אולם, בדיקה פשוטה של לוח הזמנים תוכיח את חוסר הרצינות של טענה זו. הפגישה האחרונה בין אולמרט לבין אבו-מאזן נערכה בספטמבר 2008, ובה הציג אולמרט לאבו-מאזן מפה מפורטת ועקרונות מפורטים להסדר. הבחירות לכנסת נערכו בפברואר 2009. כלומר - חלפו חמישה חודשים שבהם אבו-מאזן לא השיב ולא התייחס כלל לוויתורים הפרועים והמסוכנים שהוצגו בפניו. הפסקת המו"מ במשך חמישה חודשים אינה יכולה להיות מוסברת בכך שנערכו בחירות. זו טענה בלתי סבירה לחלוטין.
הרי ברור שלא התפטרותו של אולמרט והקדמת הבחירות מנעו השגת הסכם שלום. שהרי אילו השיב אבו-מאזן בחיוב או אפילו היה מסכים לנהל מו"מ על בסיס הצעה זו, מיד היה נערך טכס לפתיחת המו"מ על מדשאות הבית הלבן והתמיכה הציבורית בקדימה הייתה מרקיעה לשחקים, ואז כמובן שלא היינו שומעים את הטענה כי הבחירות מפריעות למהלכי השלום....
והנה עתה, במסמכי ויקיליקס האחרונים נחשפה תכתובת פלשתינית פנימית, ומסתבר כי אבו מאזן לא התכוון לתת לאולמרט תשובה חיובית. ההיפך מכך הוא הנכון - סאיב עריקאת הנחה את צוות המו"מ לתת תשובה מתחמקת ועיקר דאגתו הייתה לנסח את התשובה כך שהאשמה בדחיית ההצעה לא תיפול על הפלשתינים.
מדובר בסאיב עריקאת, האדם שאחראי על צוותי המו"מ הפלשתינים, אך יותר מכל הוא האחראי על ניהול תעמולה שקרית כנגד ישראל. הוא מופיע בכל רחבי תבל ובאנגלית טובה ובמתק שפתיים הוא מסית את העולם בטענה שהפלשתינים רוצים שלום ורק ישראל היא המונעת זאת. "להפסיק לירות ולהתחיל לדבר" זאת היא סיסמתו, וכוונתו לומר לעולם שהישראלים הם אלה שיורים על הפלשתינים אשר מצידם מוכנים לעשות שלום....
ניתן היה לצפות מציפי לבני כי תתייחס עתה לפרסומים אלה, תשקול את הדברים ותחזור בה. אולם, גב' לבני בוחרת להתעלם לחלוטין ממסמכים אלה ולא לומר דבר. היא גם מתעלמת מכך שאבו-מאזן הקפיא את השיחות עם ישראל בארבע השנים האחרונות.
חשוב לציין כי לאחר כשלון המו"מ הצהיר מר אולמרט במפורש כי האחריות לכשלון חלה על הצד הפלשתיני.
"אם לא הגענו להסכם עד הנה - בראש ובראשונה זו תוצאה של חולשתם, של חוסר רצונם וחוסר אומץ הלב של המנהיגות הפלשתינית. כל היתר זה תירוצים וניסיונות להסיט את תשומת הלב מהדבר המרכזי". (אולמרט, 15/03/09).
לפיכך, הטענה כי בעצם הגשת כתבי האישום כנגד אולמרט והתפטרותו מראשות הממשלה הוחמצה הזדמנות להגיע לשלום, הינה חסרת כל בסיס והיא מתעלמת באופן בוטה מכל העובדות הברורות. מוטב כי ציפי לבני ואהוד אולמרט ינסו להסביר לציבור מדוע מדיניות הנסיגות והוויתורים שלהם נכשלה, ומדוע עשרות שיחות שנערכו עם אבו-מאזן ועם המנהיגות הפלשתינית לא הניבו כל תוצאה.