התאבדות פוליטית
נראה ש
יאיר לפיד הוא קצת יותר חכם מאותם יועצים הדוחפים אותו לרוטציה בראשות הממשלה בקדנציה הנוכחית. נכון שהוא נחשב להפתעת הבחירות, לא מעט בזכות השילוב המנצח של מפלגה חדשה, החפה מאכזבות, אך נושאת הבטחה ותקווה חדשה לכל מאוכזבי הפוליטיקה הישנה, מדיניות ריאלית ובעיקר יחסי ציבור מבריקים. אך מכאן ועד לכהונת ראש ממשלה, ללא כל ניסיון פרלמנטרי ומיניסטריאלי, הדרך ארוכה.
לפיד מבין שדרישה לרוטציה תהיה התאבדות פוליטית, שתוריד את כל הישגיו האלקטורליים לטמיון. היא תהפוך את יריית הפתיחה של מספר המנדטים המרשים ליריית בדיחה ולהתבזות עצמית. ואת זאת כמובן רוצה לפיד לחסוך מעצמו ומסיעתו. אכן, בבחירות שהפכו הפעם יותר מכל מבחן ליחסי ציבור (ולפיד יוכיח) דומה שהצעה מסוג זה משקפת זלזול, ובמקרה הטוב חוסר הבנה, כלפי כובד התפקיד ואחריותו הציבורית של השר הראשון בממשלה.
הפתעת הבחירות
הפתעת הבחירות? לא, לא מה שחשבתם. לדעתי היו אלה המפלגות החרדיות, שהצליחו בתנאים כמעט בלתי אפשריים וכנגד כל הסיכויים, וההישגים האלקטורליים שלהן הם הרבה מעֵבר למספר המנדטים.
מעֵבר לעובדה שיהדות התורה שברה מסורת בת שנים, וזכתה הפעם בשבעה מנדטים (בניגוד לחמישה בעבר), כידוע היא רשמה את ההישג המרשים בזכות האחדוּת, למרות הפילוגים הפנימיים הקשים שהיו נחלתה כמעט עד הרגע האחרון. האם פריצת הדרך מבשרת מגמה של זינוק במנדטים בבחירות הבאות? ימים יגידו.
אך יותר מכל הייתה זו ש"ס, שבהנהגה תלת-ראשית תקדימית, כמעט הזויה, שמרה על ההישג הקיים, 11 מנדטים פלוס. זאת למרות סידרת קמפיינים שגויים (כוכבית גיור, השד העדתי וליברמן המתבולל זוכרים?), שזכו לביקורת ציבורית חריפה, ולא פחות מאבק עקבי בשלוש חזיתות של מפלגות מתחרות - בנט ובעיקר המורדים אמסלם ויצחק, שככל הנראה לא למדו לקח מההיסטוריה, שהליכה נגד מרן עובדיה סופה כישלון. אז איפה עוד ראיתם מפלגה כזאת?
תעמולה מתפשטת
הגיעה השעה לאסור בחוק התערטלות נשים ככלי תעמולתי ופרסומי. על הציבור בכלל, ועל הנשים בפרט, כאקט מחאה, להחרים מוצר או מפלגה העושים שימוש בהַחְפָּצַת נשים לצורך מכירתם לקהל הרחב, ובכך לצמצם את התופעה המגונה. מדובר בזלזול בכבודן של נשים, אשר למרבה הצער יש לכך, לא פעם אחת, השלכות פליליות ידועות, החל מהטרדת נשים ועד רציחתן, חלילה. היכן ארגוני הנשים שימנעו את התופעה ויאמרו די לפורנוגרפיה הציבורית?
לתשומת לב הכנסת ה-19. מעניין מי מהח"כים ירים את הכפפה.
לֵך תתנדב
האם התנדבות היא הסוד לאריכות ימים? לפחות כך נראה במקרה של גילה מאור, בעלת עמותה לשידוכים למוגבלים, ואברהם יהודה רוט, בעל עמותה לביקור חולים, הנושקים לגיל מאה (!) ועדיין פעילים עד עצם היום הזה.
אז אחרי התזונה הבריאה והפעילות הגופנית, כמו גם ההימנעות מעישון, שהוצגו עד כה כמתכונים הקלאסיים לחיים ארוכים, קַבלו את התרומה למען הקהילה כמחוללת הפלא. אדם מחפש משמעות, המעניקה סיפוק ותוכן לחיים, ומזרימה אדרנלין לגוף, ו'לתת זה לקבל' זו לא רק סיסמא, כבר אמרנו? כן, ולא שכחנו את הפעילוּת בכלל, שהיא החמצן לחיים. עיין ערך האזרח הראשון במדינה, הצעיר הנצחי נשיאנו
שמעון פרס.
שִכָּחון?
דומה שלא פחות משהשמות נועדו להנציח את המדענים, שגילו את המחלות, במיוחד לצורך שימוש מדעי בינלאומי, הם ממלאים חלל שנוצר בשפה מחוסר מילה מתאימה למחלה. לכן, בניגוד לדעת חתן פרס ישראל לכימיה, פרופ' צ'חנובר, אני סבורה שנכון עושה האקדמיה ללשון העברית המחפשת חלופה לשם מחלת האלצהיימר, כמו גם לשמות מחלות אחרות. זאת בצד שימוּר השם המקורי המדעי.
נכון, בחירת השם הלא מוצלח 'דרדרת הבינה' למחלה מעוררת תמיהה. האִם באקדמיה הוותיקה לא למדו עדיין ששם מוּצע צריך להיות קצר, קליט לאוזן וקולע לעניין? נראֶה שאפילו השם 'שׂח רחוק', שהציע אליעזר בן יהודה לטלפון, טוב ממנו. האם לא עדיף לבחור, למשל, בשם 'שִכָּחון' (על משקל זכרון)? ובא ללשוננו גואל.