על-פי התפתחות העניינים מאז היוודע תוצאות הבחירות, נראה שיאיר לפיד מקבל את גודל ההישג של רשימתו ברגשות מעורבים - אם לא למעלה מזה.
במבט מפוכח יותר עדיף היה, מנקודת מבטו של לפיד, אילו במקום 19 מנדטים הוא היה מקבל בין 10 ל-15 מנדטים לכל היותר.
שכן, רשימה בגודל של 19 מנדטים דוחקת את לפיד להציג לנתניהו רשימת דרישות כראוי לגודל רשימתו, וכך לסבך אותו כפי שמיד נראה.
כך למשל, כבר דובר רבות על כך שלפיד, משום גודל רשימתו, זכאי לקבל את אחד משלושת התיקים הגדולים - ביטחון, חוץ או אוצר.
ברור הדבר שלפיד, אישית, כראש הרשימה, הוא זה שצריך לקחת על עצמו את אחד מהתיקים הנ"ל, שכן אם הוא יוותר על אחד התיקים הללו לטובת אדם אחר (מתוך הרשימה שלו או מומחה חיצוני) - יווצר בכך מצב אבסורדי ומגוחך, שבו לפיד ימנה לאחד מהתיקים הנ"ל אדם כלשהו מטעמו ואילו לפיד עצמו יכהן בתפקיד משני בחשיבותו ביחס לאדם שאותו הוא מינה.
ואם אכן לפיד הוא זה שצריך לקבל אישית את אחד משלושת התיקים כי אז:
על אוצר אין מה לדבר - הן משום שלא נראה שנתניהו יפקיר את הקופה בידי מפלגה אחרת, הן משום שלפיד חסר ניסיון ממלכתי מינימלי לקחת על עצמו תיק בסדר גודל שכזה, והן משום שגם לפיד יודע שהוא עלול להישרף ציבורית בתיק התובעני וכפוי הטובה הזה.
שהרי גם לפיד יודע שלצעוק יום ולילה "איפה הכסף" ולהבטיח הרים וגבעות למעמד הביניים זהו דבר מקסים ושובה את הלב - אבל להיות אחראי על הקופה ועל חלוקת העוגה התקציבית, עם הגרעונות המטורפים, זהו כבר סיפור שונה לגמרי.
על ביטחון אין מה לדבר ואין צורך להכביר מילים על כך.
נותר אם כן תיק החוץ, שהוא תיק לא ממש מסובך וצריך להיות מוכשר במיוחד כדי להיכשל בו - מה גם שהקשר עם האמריקנים ממילא מתנהל ממשרד ראש ה
ממשלה.
אלא שתיק החוץ נמצא הרחק מחוץ לאג'נדה של לפיד כפי שהוצגה על ידו ללא הרף מאז שנכנס לפוליטיקה - אג'נדה שעוסקת כל כולה בענייני פנים וחברה בהם: אי-שיוויון בנטל, דאגה למעמד הביניים, שינוי שיטת הממשל וכו'.
במילים אחרות, אם לפיד יקח על עצמו את תיק החוץ ויתחיל להסתובב בעולם, יהיה עליו לספק הסברים בלתי אפשריים כיצד התיק הזה עולה בקנה אחד עם האג'נדה שלו.
ואם באג'נדה עסקינן - כלל לא ברור אם לפיד יוכל לכפות על נתניהו ממשלה קומפקטית של 18 שרים כפי שהתחייב. כלומר, שאם לפיד יתגמש בעניין הזה, כי אז כל ממשלה שתמנה יותר מ-18 שרים תחייב הסברים והתנצלויות מצידו.
הנה-כי-כן, לפיד ניצב עתה בפני בעיות לא פשוטות שנובעות, כמה מוזר, מגודל ההישג שלו.
בכלל, עד לרגע זה לא ברורה מידת עמידותו של לפיד בלחצים של ממש ויכולתו האישית לקבל החלטות כבדות משקל בסביבה עויינת וחשדנית שאיננה יודעת לעשות הנחות.
נשאלת גם השאלה מה מידת עמידותו של לפיד בלחצים מצד העיתונות שממנה הוא בא. לא מן הנמנע שעובדת היותו עיתונאי בעצמו תפריע לו להתעלם מרעשי התקשורת (התרופה: להפסיק לקרוא עיתונים...).
באופן מעשי אין הכרח בהצטרפותו של לפיד לקואליציה. נתניהו יכול להרכיב קואליציה של 63 חכי"ם - כולל עלה תאנה קטנטן מצד שמאל בדמות רשימתו של מופז (שבמצבו היום יצטרף לכל קואליציה בכל מצב - ודאי אם יובטח לו תיק הביטחון).
על-רקע כל אלה, ובמיוחד כיוון שלפיד לא יכול לקבל כיום את אחד משלושת התיקים הגדולים מבלי להיפגע קשות תדמיתית וציבורית - כדאי שהוא יהרהר באפשרות לנתב את המו"מ הקואליציוני למבוי סתום, שבעקבותיו הוא יילך לאופוזיציה הלוחמת - שם הוא יכהן כראש האופוזיציה, ישתפשף במדינאות ובפוליטיקה מעשית ויבנה עצמו כאלטרנטיבה לנתניהו בבחירות הבאות.