הבחירות האלה בהחלט מסמלות את חוסר שביעות הרצון של הציבור מממשלת נתניהו, שפגעה במעמד הביניים וכשלה מבחינה כלכלית-חברתית. המחאה החברתית שינתה את האג'נדה הציבורית וגרמה לאנשים להתעמק בנושאים חברתיים, במקום בסדר היום הביטחוני-מדיני שניסה ראש ה
ממשלה לקבוע. העוני, האבטלה, בעיית הדיור ויוקר המחיה עמדו במרכז הוויכוח הפוליטי של הבחירות האלה, כי מעמד הביניים נמצא בשלבים מתקדמים של התדרדרות לעוני.
הבעיה היא, שבמקום להצביע עבור שינוי, הציבור בישראל הצביע שוב עבור מפלגות שאינן מסוגלות או רוצות להוביל שינוי כלכלי אמיתי, ולכן מצבנו עשוי רק להתדרדר ולהחריף. מפלגתו של לפיד וגם מפלגתו של בנט אינן עוסקות בשינוי המבנה הכלכלי, ובמקום זאת מטיפות לשנאה מגזרית ולפיצול בחברה הישראלית. כדי להוביל לשינוי כלכלי אמיתי צריך לגבש את עקרונות השינוי, ולהתמקד בדרישות של המחאה החברתית, במקום בדרישות פופוליסטיות כמו שוויון בנטל שרק יפצלו את העם.
רוצים צדק, לא רוצים צדקה
אזרחי ישראל צעקו במחאה החברתית "רוצים צדק, לא רוצים צדקה", אבל הממשלה שנבחרה תהיה שוב ממשלה של צדקה ולא של צדק. נתניהו, לפיד ובנט אינם מייצגים בעמדותיהם את הצדק שאליו המחאה החברתית חתרה, כי הצדק הוא לא רק כלכלי, הוא גם ערכי ומוסרי. אזרחי ישראל מחו בקיץ האחרון כנגד החזירות של בעלי ההון, ונגד אותם פוליטיקאים שאפשרו לאנשים אלה לגזול את כספי הציבור ולעשות בו לביתם. אף אחת מהמפלגות שעשויות להיכנס לממשלתו של נתניהו, לא עוסקת בבעיה הזאת שהיא המקור לשפל הכלכלי שאליו הגענו, לפערים החברתיים האדירים בחברה הישראלית ולהתדרדרות של מעמד הביניים. למעשה, נתניהו, לפיד ובנט הם בעצמם חלק מהבעיה, כי הם בעצמם מהאחוזון העליון.
כדי לעשות שינוי אמיתי יצטרכו מנהיגים אלה לעשות רפורמות שבסופו של דבר יפגעו גם בהם באופן אישי, כמו הגדלת המיסוי הישיר, הגדלת מס הירושה והגדלת מס החברות, ולכן לא נראה שהם יעשו זאת ויעדיפו דווקא להגדיל שוב את הנטל על החלשים ועל מעמד הביניים. הממשלה החדשה תשרת שוב את הטייקונים ולא את מעמד הביניים, וחבל שאזרחי המדינה שרצו מהפכה חברתית בחרו במנהיגים אלה להוביל שינוי שהם לא יכולים ולא מתכוונים באמת להוביל.
סולידאריות במקום מאבקים מגזריים
אזרחי ישראל העלו במחאה החברתית עוד דרישה חשובה שממנה התעלמו נתניהו, בנט וגם לפיד - הסולידאריות החברתית. מדינת ישראל הוקמה על ערכי הסולידאריות, אבל איבדנו את הערך הזה והיום אנחנו נמצאים בתהליך של התפוררות חברתית. הכלכלה הקפיטליסטית התחרותית שקידמו נתניהו ושותפיו, הובילה אותנו לשנאה ולפיצול מגזרי שעלולים לפורר לחלוטין את החברה הישראלית. במקום לבנות חברה שבה יש סולידאריות ושהאחד דואג לשני, יצרנו כאן בשני העשורים האחרונים חברה שבה אדם לאדם זאב וכל אחד דואג רק לעצמו.
הסיסמאות של לפיד ובנט רק מחזקות את השנאה הזאת, ולכן גם תורמות לפירוק של החברה הישראלית כי הן תוקפות מגזרים מסוימים במקום לנסות ליצור סולידאריות חברתית אמיתית. סוגיית ה"שוויון בנטל" היא ביטוי ברור לשנאה המגזרית הזאת, כאשר במקום לנסות לייצר בקרב החרדים את הרצון להיות חלק מהחברה הישראלית, לפיד רק משסה את החברה כנגד החרדים, דבר שעלול להוביל לשנאה ולמלחמת אחים ולא יניב שום תועלת. המחאה החברתית סימלה בדיוק את ההפך מתוצאות הבחירות, כאשר היה ניתן לראות שכל המגזרים בחברה הישראלית כולל החרדים התאחדו במחאה למען המטרה המשותפת של צדק כלכלי-חברתי.
נתניהו, לפיד ובנט הם אולי ה"מנצחים" הגדולים של הבחירות, אבל החלום של האזרחים הוא ממשלה בראשותה של יחימוביץ', שהיא היחידה שפועלת למען החזון של חברת מופת. היום נראה יותר מתמיד שאנחנו נמצאים רק בתחילתה של המהפכה של יחימוביץ', שכנראה עוד תוציא הרבה אנשים לרחובות ולבסוף תוביל להגשמת החזון היהודי ציוני של צדק חברתי, שבת אחים גם יחד ואור לגויים.