בשבועות האחרונים טענו רבים מהמבקרים, הפרשנים והאנליסטים שבחירות 2013 בישראל הן דבר ידוע מראש. התוצאות, כך קבעו בערוצי הטלוויזיה ובשיח הציבורי ברורות, עוד בטרם חל יום הבוחר. והנה הגיע יום שלישי והמוני אזרחים ניצלו את יום השבתון ויצאו לקלפיות. מזג האויר ריק מעננים תרם את חלקו ונראה היה שהמדינה כולה לובשת חג. ביום למחרת, התעוררו אזרחי מדינת ישראל למציאות לא ברורה. בתוך בליל של השערות, ספקולציות וניסיונות, דהו דברי הפרשנים כציור דימיוני על ענן בשמיים. מתברר שיום שלישי פעמיים כי טוב הוא, הביא לתוצאות לא נוחות, לא מסתדרות. רוצה לומר, אנומליה פוליטית.
כך לדוגמה, זחוחה מניצחונה הצפוי ובעלת קמפיין של איש אחד, הניבה מפלגת השלטון בקושי רב 31 מנדטים וגם זה, אחרי מיזוג מתוקשר של שתי מפלגות לאחת. מפלגה שקמה בדיוק לפני שנה, אף היא של איש אחד, שמעולם לא עסק בזירה הפוליטית הישראלית ויש הטוענים שממילא לא השפיע בזירות אחרות, הגיעה למקום השני עת גרפה 19 מנדטים. מנהיגת המפלגה שטענה לכל אורך החודשים האחרונים כי מפלגתה היא היא השנייה בגודלה על כן היא היא הראויה להיות מנהיגת הגוש, ביתו האידאולוגי של ראש
ממשלה ששילם בחייו ושל הנשיא הנוכחי אשר שמעו יצא למרחוק, סיימה אך ורק במקום השלישי עם 15 מנדטים מאכזבים. המפלגה הגדולה ביותר בכנסת הקודמת, זו שהורכבה מפורשי מפלגת הימין והשמאל גם יחד, חשה כעת סיפוק, לו רק תינתן לה ההזדמנות לשוב לזירה הפוליטית. אחרי הכל, שני מנדטים עדיפים על כלום.
מתברר שבחירות 2013 בישראל הביאו למספר התנהגויות אנומליות. כך לדוגמה, במגמה דומה לבחירות 1996, מנהיגות בישראל של בחירות 2013 סובבת הרבה יותר סביב המנהיג הפרסונלי והרבה פחות במי מחברי מפלגתו המיועדים. הקמפיינים של איש אחד של
בנימין נתניהו יאיר לפיד הם בהחלט דוגמה לכך.
ומה לגבי הנושא הפלשתיני? גם כאן פליאה רבתי. הוא נדחק הרחק לשוליים ולא נשאר ממנו זכר, לא במערכת הבחירות ולא בשיח הציבורי. במקומו עלה סדר היום החברתי כלכלי. ומי בכלל זוכר את תוכנית הגרעין של אירן? לאורך השנים, מפלגות רבות בישראל קמו עקב פרישה ממפלגות האם שלהן. הכל טוב ויפה כל עוד פרישה ממפלגות האם מגדילה את מספר המנדטים ויוצרת מפלגה הגדולה מהן כל אחת לחוד. מה שעולה למעלה בהכרח ירד למטה. אלא שבדוגמה של מפלגת קדימה, לא האמנו עד כמה למטה. ובכלל, משחקי הכיסאות של מועמדים בין מפלגה אחת לרעותה, באיבחה, בעוד הם משאירים את כל משנתם האידאולוגית רבת השנים מאחוריהם, למען הצטרפות לרשימה זו או אחרת, הייתה לכל הפחות, שגוייה.
שתי המפלגות הדתיות הביאו יחדיו 18 מנדטים. יאיר לפיד בלע את שתיהן ויש לו עוד מנדט רזרבה. הרב
חיים אמסלם לא היה מתנגד. מפלגת מר"צ הכפילה את כוחה והציגה 6 מנדטים. בניגוד למפלגות דתיות, סיסמאותיה של מר"צ כגון, איפה היית במלחמה נגד פוטין הישראלי? מתברר שפעלו. נראה שדווקא מפלגות מהמגזר הערבי והמפלגות הדתיות היו בין הבודדות אשר שמרו על התנהגות יציבה. שם לפחות, מה שאת רואה זה מה שאתה מקבל.
מבחינת קולות אשר נזרקו לפח, הרי שבבחירות 2013 בישראל התמודדו 20 רשימות נוספות אשר לא עברו את אחוז החסימה. כך הלכו להם לאיבוד לא פחות מ-9 מנדטים תמימים, שהם 270,000 קולות בקירוב. מעניין מה אומרים כעת אלה המצדדים בשיטה היחסית.
בחירות 2013 בישראל היו משופעות בסיסמאות מכל וכל. ואם כבר סיסמאות, אז אני צריך אותך למען ישראל חזקה מפני שמשהו חדש מתחיל, אחי. עבר, הווה, עתיד! יכול להיות כאן טוב יותר. אז עשה למענך אם לא למעננו. ובכלל, אתה לא מצביע להם, אתה מצביע למענם. בין אם לרשימה מאוחדת הקוראת להתחדשות, לשלום ולשוויון או לברית לאומית. כי באנו לשנות מפני שאנחנו מחזירים עטרה ליושנה. ואף על-פי שלא נראה שישראל ממשיכה קדימה, למרות זאת, אם כבר לבד אז שיהיה בתנועה.