פרשת יתרו סוקרת בין היתר, מפגש משפחתי בין שני מנהיגים, יתרו ומשה חותן וחתנו. במהלך הביקור רואה יתרו את לשכתו של משה עמוסה מבוקר ועד ערב באזרחים המביאים עמם את בעיותיהם, תלונותיהם, מריבותיהם והוא משה בכבודו ובעצמו יושב מקבל את הבאים אל לשכתו, משיא עצה לזה, חורץ משפט לבעלי דין ומשיב לקובלנתו של פלוני, כל המנגנון הזה העובד מבוקר עד ערב פועל ומופעל על-ידי האזרח מספר אחד משה הנושא בתפקיד של מנהיג, נשיא, שופט, מבקר, איש הלכה ועוד.
כאן מבקש יתרו להשיא עצה ניהולית ארגונית, מניסיונו האישי כמנהיג ציבור המשמש ככהן מדיין. בעצתו מבקש יתרו ממשה אם ברצונו להחזיק מעמד בעבודה ציבורית עליו להאציל סמכויות ולהקים מנגנוני ביניים, אשר יאפשרו למשה לעסוק בדברים חשובים. יתרו גם נותן למשה מפתח כיצד תהא החלוקה הפרדה תהיה בהתאם להבחנה שבין דברים גדולים לדברים קטנים, הדברים הקטנים יכולים להיות מטופלים בקרב דרגי הביניים בעוד הדברים הגדולים יישארו בסמכותו של משה, יתרו בעצתו משמש למעשה לאבי אבות הביורוקרטיה והשלטון הפקידותי ההיררכי.
בפועל משה אינו מקבל ומיישם את עצתו והנחייתו של יתרו אחד לאחד, שכן יתרו מבקש ממשה לקבוע קריטריונים של גדול וקטן, הדברים הקטנים יתעסקו בהם פקידי הביניים והדברים הגדולים יתעסק בהם משה, מנגד משה מבצע את הרפורמה הניהולית בצורה אחרת הוא מבקש להפריד לא בין דבר גדול לקטן אלא בין קשה לקטן, משה יטפל בכל העניינים הקשים ואילו הפקידים יטפלו בכל העניינים הקטנים. ועל כך יש לשאול? מה חידושו הגדול של יתרו הרי מושכל יסוד בתורת הניהול המודרנית שמנהל אינו יכול למלא את כל תפקידי הארגון בעצמו ולשם כך עליו להיעזר באנשי מקצוע אשר אמורים להשלים את המנהל או באנשים שייטלו על עצמם מהעומס המוטל על המנהל? ובכלל למה משה לא ביצע את הנחייתו של חותנו יתרו ושינה אותה?
נדמה כי קיים פער בין ראייתו המנהיגותית ציבורית של משה לראייתו של יתרו. יתרו מבקש בעצתו להרחיק את משה מהעם, אלו יבואו אליך רק כאשר מדובר בדברים גדולים מהם דברים גדולים ומהם דברים קטנים זאת ניתן לקבוע בקלות, כך אם ניטול דוגמה מתחום התביעות הכספיות ניתן לקבוע גבולות ברורים מהי תביעה גדולה ומהי תביעה קטנה, בעוד משה מבקש לקבוע רף אחר, שמבחין בין דבר קשה לדבר קטן. מהו דבר קשה ומהו דבר קטן לא תמיד ניתן לזהות, שכן יכולה להיות תביעה בהיקף כספי גדול מאוד שנסיבות העניין תקוטלג כעניין קטן, מנגד יכולה להיות תביעה על סכום קטן שמורכבת משאלה מסובכת שתהפוך את העניין לדבר קשה. אלא שכאן לא תם עיוננו שכן בפועל כאשר אנו קוראים את התורה עד לסופה בספר דברים אנו לא מוצאים כל עדות למנגנון כזה שפעל לצד מנהיגותו של משה. ושוב עולה התהייה מדוע. דומה כי משה בשונה מיתרו אינו מעוניין לוותר על הקשר הישיר עם העם, משה בתפיסתו מבקש ללמד שמנהיג אינו יכול לוותר על הקשר שלו עם הציבור.
דומה שהמסר העולה ממנהיגותו של משה וביחסיו עם הציבור, רלוונטי גם לימינו ובמיוחד לתקופה של אחרי הבחירות. מסר זה מבקש ללמד את נבחרי הציבור כיצד להתייחס לעם ולציבור בתקופה שלאחר הבחירות. שכן בדרך כלל מערכות בחירות מאופיינת ביציאתם של נבחרי הציבור אל העם, אל הרחוב, אל הקניון והמרכזים הציבוריים, אלא שעם סגירת הקלפיות מסתגרים נבחרי הציבור בלשכותיהם והמגע בינם לבין הציבור הופך לקשה עד בלתי אפשרי. וכאן אולי ראוי לנבחרי הציבור לאמץ את עקשנותו ונכונותו הבלתי המתפשרת של משה למגע ישיר עם הציבור שלא באמצעות המנכ"ל, ראש הלשכה או עוזר הפרלמנטרי ולא רק בעיתות של בחירות אלא גם במהלך החיים היומיומי.