גם בהעלאת ההצעה ל"השלמות להחלטה בעניין הסדרת התיישבות בדווים בנגב", בישיבת הממשלה ביום ראשון, נעשה שימוש באותו טריק. את ההצעה מרחיקת הלכת להעניק לבדווים שפע אדמות מדינה השלים השר בני בגין כבר לפני זמן. יהודה בכר, מנכ"ל הרשות להסדרת התיישבות הבדווים בנגב, גילה כי בגין עיכב את הדיון בנושא בגלל הבחירות. "כדברי ראש הממשלה בישיבת הממשלה, זו החלטה היסטורית. לא העלינו את ההצעה קודם לכן בגלל הבחירות. היו הבחירות. השר בגין אמר לי: 'זה לא הזמן להביא כשיש בעיות של מצוקה חברתית'", סיפר בכר בתדרוך לעיתונאים ביום ראשון. ללמדך שגם בני בגין הוא פוליטיקאי. כמו יתר הנושאים הנידונים בישיבת הממשלה, גם עניין הבדווים פורסם רשמית רק ביום שישי בבוקר. האישים והארגונים מכל הצדדים לא הספיקו לומר דבר וההחלטה הייתה מוגמרת. 16 שרים תמכו. עוזי לנדאו נמנע. רק שלושה התנגדו: שר הפנים אלי ישי (שס) וישראל כץ וגלעד ארדן מהליכוד. הדעת נותנת שאלמלא היו שרי הליכוד האחרים חוששים לעתידם סביב שולחן הממשלה, רבים יותר היו מתנגדים. זה לא הזמן מבחינתם לתפוס אומץ ולריב עם נתניהו. נתניהו, צריך לומר, אכן מוביל החלטה היסטורית. בעוד עשר שנים הנגב ייראה אחרת לגמרי, לטב ולמוטב. צה"ל כבר יורד דרומה. התחבורה לדרום משתפרת והולכת. הנגב עוד יהיה פורח, כדברי בן-גוריון. הפריחה תכלול גם – יש אומרים בעיקר - את המגזר הבדווי. כבר כעת נבנה ברהט פרויקט המגורים הגדול ביותר בארץ, הכולל 4,500 יחידות דיור. מתוכננים לקום מרכזי תעסוקה ואזורי תעשיה ותעסוקה. מפעל 'סודה סטרים' אמור להעסיק כאלף עובדים. הוקם בית ספר אזורי למחוננים בְּחורה, נפתחה קריית חינוך בתל-שבע לשיקום ילדים בדווים בעלי צרכים מיוחדים. בסך הכול יושקעו 40 מיליארד שקל במגזר לאורך עשר השנים הקרובות. אם יאיר לפיד שואל איפה הכסף, התשובה היא אצל הבדווים. בין השאר, 25 אלף איש ייאלצו בשנים הקרובות לעזוב את ביתם ולעבור ליישוב מוסדר. בהם מטפל בני בגין. השר בגין מגיע לנושא הבדווי ממניע אידיאולוגי. "שָׁם יִרְוֶה לוֹ מִשֶּׁפַע, מֵאֹשֶׁר, בֶּן-עֲרָב, בֶּן-נַצֶּרֶת וּבְנִי/ כִּי דִגְלִי, דֶּגֶל טֹהַר וָיֹשֶׁר, יְטַהֵר שְׁתֵּי גְדוֹת יַרדֵּנִי", כתב מורו הרוחני זאב ז'בוטינסקי. בנו של מנהיג חירות רואה באפשרות להעניק שפע לבן ערב זכות. "הבדווים בנגב, המונים היום כ-200 אלף נפש, הם אזרחים שווי זכויות במדינת ישראל. ככאלה, הם זכאים למסגרת כלכלית-חברתית שתאפשר להם לממש את ההזדמנויות העומדות בפני אזרחי ישראל לצמיחה (ההדגשה במקור, א"כ). אולם, הבדווים בנגב הם בני הקבוצה הענייה ביותר בישראל, שלעונייה נלוות בעיות חברתיות הדורשות תיקון יסודי. מכאן, שמוטלת על הממשלה האחריות לפעול כדי לאפשר לבדווים להיחלץ ממצבם ולהעניק להם, ובייחוד לדור הצעיר (כ-120 אלף מתחת לגיל 18, שאליהם ייתוספו בעשור הקרוב עוד רבבות), את הכלים הדרושים כדי להתמודד בהצלחה עם אתגרי העתיד", כותב בגין בדברי ההקדמה לדוח שהגיש לממשלה. בגין, בגיבוי נתניהו, אכן עשה עבודה יסודית מאוד. בשונה מממשלות קודמות שדחו ודחו את הטיפול בבעיות הפזורה הבדווית, השר ללא תיק השקיע שעות אינספור בלימוד הנושא, בביקורים בשטח, בשיחות עם מאות פולשים, ראשי שבטים וחמולות, ראשי רשויות ונציגי ארגונים מארגונים שונים. "מהלך ההקשבה", קרא לדוח שהגיש לממשלה. כמה מחסומים כבר הצליח לשבור. "אמרו לי 'אין לך סיכוי, איש לא ידבר איתך'. עברה שנה והם נוכחו לדעת בכנות כוונותינו וברצינות גישתנו והתוצאות מדברות בעד עצמן", אמר בתדרוך. באותה רוח, על הפרויקט הענק ברהט יש התנפלות. "במהלך ההקשבה לציבור שמענו ביטויים רבים להזדהותם של הבדווים עם המדינה ולרצונם לפתור את הבעיות המעיקות עליהם, כך שלא יהיו לנטל ויוכלו להשתלב כהלכה בחברה הישראלית. בנוסף לכך, עמדנו על תחושות של עוול ודרישות לתיקונו וכן שמענו השגות רציניות על תוכנית הממשלה ותזכיר החוק והצעות לשיפורם". השורה התחתונה של המסמך אחת היא. חוטא יוצא נשכר. כ-25 אלף בדווים שחיים בשטחים לא להם יזכו לרשום אותם בטאבו ו/או לקבל פיצוי נדיב. בגין לא רק אימץ את המלצות קודמיו לתגמל את מפרי החוק, אלא הגדיל משמעותית את התמורה שיזכו לה. אם לפשט, תובע קרקע יקבל מחצית ממנה אף שכל תביעות הבעלות שהגיש בבתי המשפט נדחו. עוד רבע יירשם על שמו ועל הרבע הנותר יקבל פיצוי כספי. בגדול מדובר במאה אחוז פיצוי על קרקע שאינך שלך. לא רע.

בבואו להסביר את שיקוליו השתמש בגין במילים המוכרות היטב לתושבי מגרון. "יש כאן הצעה חד-פעמית, הצעה שמוגשת בלב חפץ וביד רחבה, הצעה שלא תחזור. העתקת מקום המגורים במרחק של קילומטרים אחדים, אם שבעה, אם תשעה ואם אחד-עשר, איננה נוחה למשפחה באותו רגע, אבל יש בה ברכה רבה לילדים. (במקרים אחרים) נבקש מאנשים להתרכז מעט, מהשוליים של היישוב למרכזו, נניח 800 מטרים, או קילומטר. כך ודאי נוח יותר לילדים להגיע כך לבית הספר". אפשר היה לומר שבגין ועמו הממשלה נוהגים במידה שווה של אנושיות כלפי מתנחלים וכלפי בדווים. יתרה מכך, אין ספק שהסוגיה מחייבת טיפול רוחבי ושורשי כאחד, "מכיוון שהבעיה אינה של הבדווים. הבעיה היא של מדינת ישראל", כדברי בגין. אך לסיפור הבדווי יש מרכיב נוסף, אחר, שעושה את ההבדל. בנוגע למאחזים, בגין עמד בראש המתנגדים לחוק ההסדרה – אותו חוק המכשיר בדיעבד בנייה לא מוסדרת. במקרה הבדווי הוא זה שמוביל את תוכנית ההסדרה. "מרבית הבדווים שמתגוררים ביישובים בלתי מוסדרים יוכלו להמשיך להתגורר באותם מקומות בלתי מוסדרים, הנקראים בפי העם כפרים בלתי מוכרים", נכתב שחור על גבי לבן. "אימצנו את הצעת השופט גולדברג ולפיה יש להכיר ככל הניתן ביישובים הבלתי מוסדרים, ואנו ניגש בחודשים הקרובים ובשנים הקרובות להסדרתם התכנונית". או במילים אחרות, נלבין את השחור, נכשיר את האסור. מה שסירבנו לעשות בנוגע למאחזים, אנו מתירים לעצמנו בנוגע לכפרים הבלתי מוכרים. ועוד הבדל הוא חרב האכיפה. במקרה של מגרון ריחף מעל התושבים איום שלטוני מוצק ומוחשי של הריסה. במקרה הבדווי ההרתעה השלטונית רופפת שלא לומר רופסת. בגין והממשלה מציעים לבטל גם את המעט הקיים. "סוגיית האכיפה של צווי הריסה למבנים בלתי חוקיים שבדווים בנו ובונים עלתה בחריפות בכל הפגישות עם הבדווים בנגב והיא מעלה קשיים ניכרים בהיבטי שלטון החוק". כיצד אם כך פותרים את הקושי? "ראוי לבחון מוצא לקשיים אלה על דרך של מתן משקל להסכמה להצטרף להסדרת ההתיישבות על-פי החוק המוצע, במסגרת השיקולים בקביעת סדר עדיפות למימוש אכיפתם של צווי הריסה למבנים בלתי חוקיים של בדווים בנגב". או בעברית מדוברת: צווי ההריסה יבוטלו מכיוון שממילא הבתים הלא חוקיים יוכשרו בקרוב.

עיקור שלטון החוק, כמו בעיות נוספות, הוא שגורם לשותפו של בגין למפלגה, ח"כ יריב לוין, לצאת בחריפות נגד התוכנית. "ההצעה שאושרה ביום ראשון גרועה אפילו מהמתווה שהממשלה אישרה לפני שנה וחצי. יש שפע גזרים ואין שום מקל אפקטיבי. בנוסף, בניגוד לשופט גולדברג שהגביל את ההתיישבות הבדווית לנגב המזרחי, תוכנית בגין, באופן תקדימי, מכירה ביישובים הבדווים במערב הנגב. זו סכנה אסטרטגית", הוא אומר. לוין מצביע על שלוש נקודות תורפה דרמטיות בתוכנית שרה"מ והשר בגין משום מה לא נתנו להן עד כה מענה. ראשית, לוין מציע להפסיק את ההתעלמות מחוסר הנכונות של הבדווים לשתף פעולה עם התוכנית. שנית, האכיפה. "חייב להיות מערך אכיפה משמעותי שיבטיח את החזקת המדינה בקרקעות שיפונו. שאם לא כן לכל משבצת שתתפנה ייכנסו פולשים חדשים, בדרך כלל מאותו שבט ומאותה משפחה של הדייר הקודם. בנוסף, האוכלוסיה עצמה סובלת מהאלימות, מהפשיעה ומדמי חסות. ברהט אפילו מרכז לנשים מוכות אי-אפשר היה להקים. ולכן בלי בניית מערך אכיפה חזק ונשכני לתוכנית הזאת אין סיכוי". הנקודה השלישית היא האפליה אל מול האוכלוסיה היהודית. "מדוע צעיר בדווי זכאי לקבל בחינם חצי דונם למגורים עם פיתוח תשתיות, ואילו צעיר יהודי שמתגורר באותו אזור אינו זכאי לכך? מדוע התוכנית אינה מבחינה בין מי ששירת בצה"ל לבין מי שמשתמט משירות?" שואל לוין. "ראוי לתת למגזר היהודי את אותן הטבות כדי לשמור על האיזון הדמוגרפי, בפרט כשמדובר ביוצאי צבא. בתוכנית אין התייחסות לעניין זה ואין העדפה ליוצאי צבא ואף לא למשפחות שכולות. יש כאן מסר שלילי שלפיו המדינה", אומר לוין. בשנה וחצי האחרונות לוין תרם משמעותית לעיכוב התוכנית. הוא הבהיר לבגין ולרה"מ נתניהו שכיו"ר ועדת הכנסת לא יאפשר להעביר את החוק במתכונתו הנוכחית. כעת, משהתפזרה הכנסת, בגין ונתניהו מחדשים את המאמצים לאשר את התוכנית מתוך תקווה שתזכה לתמיכה בבית המחוקקים. אבל זו אינה הסיבה היחידה לכך שהתוכנית הועלתה בבהילות, ארבעה ימים לאחר הבחירות. העילה הנוספת ללחץ היא המעורבות החיצונית. ביום חמישי אמור היה בגין להיפגש עם השגרירים הזרים ולהציג להם את התוכנית. במסגרת גישתה האפוטרופסית, אירופה משום מה חושבת שעליה לחלק לישראל ציונים בכל הנוגע לזכויות אדם. מדיניות הממשלה הריבונית של ישראל כלפי הבדווים היא לדעת האירופים נושא שבו עלינו לתת להם דין וחשבון. נתניהו ובגין משום מה משתפים פעולה. אז בגין מרַצה את הבדווים ונתניהו את אירופה, אבל מי שאמור היה להגיד משהו על כל הסיפור הוא היועץ המשפטי לממשלה. הימים הרי ימי בין השמשות. הממשלה היא ממשלת מעבר שאינה נהנית מאמון העם. המשפטנית פרופ' רבקה וייל כותבת על סמך מחקר מלומד כי "על ממשלת מעבר להימנע מלפעול בנושאים ששנויים במחלוקת ציבורית עזה, ובמיוחד להימנע מלנקוט צעדים בלתי הפיכים ובעלי השלכות ארוכות טווח. בדמוקרטיות הפרלמנטריות ברחבי העולם מקובל להגביל את פעולותיה של ממשלת מעבר לנושאים שוטפים או לענייני חירום. הגיע הזמן שנצטרף למנהג שכן הוא מגן על הערכים הדמוקרטיים הבסיסיים ביותר". אבל היועץ ממשיך להוביל מדיניות משפטית רכרוכית, מבולבלת ורצופת טעויות. היועץ אינו עושה כמעשה רבין ולא לוקח אחריות על מעשיה הפליליים לכאורה של אשתו. לפני חודשיים סירב לדון בדוח לוי, בנימוק שממשלה המצויה בתהליך בחירות אינה יכולה לקבל החלטות מעצבות מדיניות. בה בעת התיר לעצמו למנות משנה במשרדו בתרגיל משפטי שנוי במחלוקת. הוא פישל בניהול תיקי ליברמן והרפז, וגם הפעם קיבל החלטה 'דרדלה' ולא יותר. כעת היה מתבקש שיעכב את נושא קרקעות הבדווים עד לכינון משלה חדשה, שהרי ללא ספק מדובר ב"נושאים ששנויים במחלוקת ציבורית עזה". אבל וינשטיין שתק. בתוך המערכת הכול יודעים שוינשטיין לא מתאים לתפקידו. יודעים ושותקים. כתפיו צרות והוא נשען על עוזריו על כל צעד ושעל. עם התחלפות הממשלה כדאי שהיועץ יתחלף איתה. כך יהיה מי שיחסוך לנתניהו את תרגילי הסתרת סדר היום באמצעות הפייסבוק.