בעולם המערבי קיימת מגמה כללית של מעבר מצבא בו השירות היא חובת האזרחים לצבא של מתנדבים, כאשר מידי שנה משנות מדינות נוספות את שיטת הגיוס ועוברות לצבא מקצועי מלא. בצבא ארצות הברית, המבוסס על מודל צבא מתנדבים, קיימת מגמה מתמשכת של העלאת הגיל הממוצע של החיילים המשרתים. מגמה זו מלווה בתהליך של סינון בקרה ופיקוח על המתגייסים המביאה לידי צבא איכותי, סתגלני ומותאם ביעילות לאתגרים הטכנולוגים של שדה הקרב המודרני. אך האם מה שטוב לארצות הברית טוב גם ליהודים במזרח התיכון הסוער?! התשובה היא הן מהדהד.
בעבר, כאשר אוכלוסיית ישראל הייתה קטנה מבחינת האוכלוסיה, היה אכן צידוק להישען על לוחמים על פני טכנולוגיה. כיום הצבא הישראלי הסדיר (חובה + מילואים) הוא צבא גדול מדי, במיוחד בעידן של לוחמה בליסטית ו-ש.ק.ר (קרי "שדה קרב ריק" שבו לאויב אין טנקים).
אהוד ברק התייחס לגודלו האופטימלי של הצבא לאחר שהתמנה לרמטכ"ל בשנת 1991 באמירתו כי דרוש לנו "צבא קטן וחכם", והבהיר כי כל מה שאיננו יורה יבוטל. במידה והדבר היה נכון אז הרי הוא נכון שבעתיים בעידן המודרני בו הטכנולוגיה מאזנת את כמות הלוחמים. אך גם הם לא יחסרו לנו.
כל הצדדים מרוצים
יחידות העילית בצה"ל מאוישות כבר היום מהון אנושי על בסיס התנדבותי. מפקדי היחידות הקרביות מדווחים על מוטיבציית שיא בגיוס אוגוסט האחרון: "על כל מקום ביחידה קרבית נאבקים שישה לוחמים פוטנציאלים". כוחות הלחימה לא יצטמקו עקב ביטול חובת הגיוס אלא יותר משאבים יופנו להכשרתם של החיילים, הדרכתם והתאמתם לשדה הקרב העתידי. חיילים אשר יבחרו לשרת בתפקידים תומכי לחימה יזכו להכשרה מקצועית, הכרה ותגמול הולם. הצבא יוכל לקבוע קריטריונים גמישים יותר לאורך השירות והיקף ההכשרה. עסקה בה כל הצדדים יכולים לצאת מרוצים.
בהיבט הכלכלי מראים מחקרים מודרניים כי דווקא צבא מקצועי מצומצם זול יותר מצבא חובה (כפי שמראה מחקרם הידוע של הכלכלנים לי ומקנזי). בהיבט החברתי, יעידו סוציולוגים רבים, כי דווקא שירות החובה פוגע במרקם החברתי העדין ומעצים את תחושת האפליה בין המשרתים ובין בעלי הפטור. ביטול חובת השירות יביא לאיחוי הקרע.
המסקנה המתבקשת אם כן היא כי אל לנו להתפלמס על גיוסם של מגזרים מיוחדים לצבא, ראוי יותר לעסוק בביטול שרות החובה ולהפכו לצבא מקצועי, איכותי, "קטן וחכם".
