איפה הכסף?

כשמעילות ושלקיחת שוחד הם על ראש חדשותינו, כשהתרגלנו כל כך למעשי שוחד והונאות במיליוני שקלים, כשאנחנו חיים במציאות בה הרבה מידי אנשי ציבור נשפטים על עבירות כספיות מעשה יום יום כמעט, נראה שאיבדנו קצת את חוש המידה להתנהגות ראויה אצל מנהיגות פוליטית במדינה. אנחנו קוראים בעיתון, באתרי האינטרנט על מעילות ומעשי שוחד, מתעצבנים ואולי מגנים ומצהירים ש"כולם מושחתים" או כועסים "מושחתים נמאסתם" וחשים את הצדק מפעפע בנו והולכים לשתות קפה ולשמוח שיש לנו עוד נושא שיחה עם החבר'ה ובזה אנו חשים שמילאנו את חובתנו לצדק ההולך ונעלם. כי כשמשהו נעשה רציף כל כך זה גם מתחיל להיות קביל ורגיל. אז זה הזמן לחזור אחורה, למקורותינו, זה הזמן בדיוק – ללמוד את פרשת "פיקודי". הפרשה אותה יקראו השבוע בבתי הכנסת יחד עם פרשת "ויקהל". בפרשה זו מגיש משה רבינו, המנהיג הדגול, דין וחשבון מדויק לעם ישראל על כל הוצאות עבור בניין המשכן. אותו משה עליו נאמר מפי הקדוש ברוך הוא עצמו: "לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא" (במדבר יב ז). וכך מתחילה פרשת "פיקודי": "אלה פיקודי המשכן – אשר פקד על-פי משה" שמות לח, כא). ולמה עשה משה את החשבון הזה? ידע משה טבעם של אנשים המביטים באנשי ציבור ובודקים אורחות חייהם והוצאותיהם וחושדים שאולי משתמשים הם במה שלא שייך להם: "שנאמר: "ויהי כצאת משה – והביטו אחר משה.." ומה היו אומרים? היו מסתכלים באחוריו ואומר אחד לחברו: "ראה צוארו1 ראה שוקו! אוכל הוא משלנו ושותה משלנו" וחברו משיב לו: ריקה, אדם שנתמנה על מלאכת המשכן על כיכרי זהב ועל כיכרי כסף, שאין להם חקר ולא משקל ולא מנין – מה אתה רוצה שלא יהיה עשיר"? (מדרש תנחומא) וכדי למנוע דיבורים שכאלה הצפויים בכל מקום בו אדם אחראי על כספי ציבור, חשוב יש ללמוד ממשה שנזהר והגיש להם דין וחשבון מדויק על כל ההוצאות: "אמר משה: יודע אני שישראל רוגנים הם, הריני עושה להם חשבון מכל מלאכת המשכן. התחיל לעשות חשבון עמהם: "אלא פיקודי המשכן" – והוא נותן להם חשבון על כל דבר ודבר כסדרם בתוך המשכן לזהב ולכסף ולנחושת" (מדרש תנחומא) ולא רק על הזהב והכסף – על הכסף הגדול – דיווח משה, כי אם גם על הנחושת, על הכסף הקטן.