השפעתה המיטיבה של פעילות גופנית על הכושר הגופני ותפקודה של המערכת הקרדיו וסקולרית (לב וכלי דם) ידועה היטב. מחקרים מראים, כי עיסוק בפעילות גופנית אירובית, סדירה ומבוקרת, מקטין בכחצי את הסיכון למחלות אופייניות לעולם המודרני.
עבור אנשים שעברו שבץ מוחי, יש חשיבות רבה בביצוע פעילות גופנית מותאמת ומבוקרת, אולם לשם כך נדרשת הדרכה של אנשי מקצוע, בעלי ידע וניסיון בכל הקשור בתוכניות לפעילות גופנית באוכלוסיה זו.
באופן מסורתי, תוכנית השיקום של חולים לאחר שבץ מוחי, מסתיימת בתום מספר חודשים לאחר האירוע וזאת מכיוון שהיה נהוג לחשוב שרוב ואפילו כל התפקוד המוטורי שיכול להשתפר, משתפר בפרק זמן קצוב. ואולם, מחקרים שנעשו לאחרונה הראו, ששיקום אינטנסיבי מעבר לזמן המקובל היום, הכולל פעילות על מסוע, עם או בלי נשיאת משקל, מעלה את הכושר האירובי, והתפקוד התחושתי-מוטורי. בנוסף, הראו המחקרים, כי חולים שעברו שבץ מוחי, מסוגלים להעלות את הכושר הקרדיווסקולארי שלהם בסדר גודל דומה לזה של אנשים בריאים העוסקים באימוני סיבולת.
לדוגמא, במחקר שכלל חולים שעברו שבץ מוחי וסובלים מנוקשות של צד אחד של הגוף (המיפלגיה) הראה, כי שישה חודשי אימון אירובי על מסוע, הפחיתו באופן משמעותי את ההוצאה האנרגטית במאמץ תת-מקסימלי. הפחתה זו המשיכה עם התקדמות משך תקופת האימונים.
הנתונים מראים, שאימון אירובי והשיפור בכושר הקרדיווסקולארי, מאפשרים ביצוע פעילויות יומיות עם הוצאה אנרגטית פחותה, דהיינו המאמץ הנדרש מחולים אלו בביצוע פעילויות יומיומיות פוחת. עובדה זו משליכה באופן ישיר על תפקודם ועל איכות חייהם.
באופן דומה, מחקרים אחרים מראים שתוכנית אימונים הכוללת אימון אירובי, אימוני כוח וגמישות, שיפרה את הכושר האירובי, את הכוח ותרמה לעליית מסת השריר והורדת אחוזי שומן הגוף אצל חולים אלה.
מאידך, מחקר שבדק את המאמץ הקרדיווסקולארי היחסי בזמן טיפול פיזיותרפי וריפוי בעיסוק בחולים שעוברים שיקום מצא, שהזמן שבו חולים אלו מעלים את קצב הלב שלהם לטווח קצב המטרה הנדרש לאימון, הינו קצר ביותר ואינו מספק מאמץ וגירוי קרדיווסקולארי מספיק להפקת יתרונות מהאימון הגופני.