בטרם הולכים לתת תשובות צריך לדעת על מה מדובר, מה הם האיומים מפניהם צריכים גבולות 67 להגן עלינו. ראשית לכל יש איום צבאי שגם הוא מתפצל למספר איומי משנה: נק"ל לרבות מרגמות 60 מ"מ, נשק בינוני טווח, טנקים, טילים, מטוסים ואפשר להמשיך ולהמשיך, אך נעצור בזה.
איום אטומי, איום נוסף שהתעורר זה עתה צעדה המונית של מליוני אזרחים לא חמושים לעבר הגבול וחדירה דרכו. איום נוסף הוא איום פגיעה במערכות מידע ומחשבים. עוד איום הוא חרם כלכלי וסנקציות בינלאומיות שימוטטו את הכלכלה בארץ. מנגד צריך לאמר כי חלק לא מבוטל מגבולות בני הגנה היא העוצמה הצבאית הכלכלית חברתית שלנו. לכן התשובה אינה פשוטה ויתכן אפילו אין תשובה כלל. ניתן לשלב מספר תשובות לאיומים וכל תשלובת כזאת אינה עונה על מכלול הדברים.
האם יש גבולות בני הגנה
לאור הנאמר לעיל לא נראה לי כי קיים מושג של גבולות הגנה. זהו דבר הצהרתי שאבד עליו הכלח. מהומות ההמונים בקהיר סוריה תוניס ואחרים הראו שמה שהיה לא יהיה. כמה מאות סורים עשו את הגדר הגבול לחוכא ואיטלולא עברו את הגבול נכנסו למגדל שמס וכו'.
הדיון המלומד בפקוד העורף לאן מלמד כי החזית עלולה להיות צבאית ועורפית. לא מזמן נבנה קו מזינו שתפקידו היה לבלום כוחות צבא מלהכנס לצרפת אולם נמצאו לזה האמצעים על-מנת להפוך אותו ללא רלוונטי. בעבר התארכות קוי האספקה גרמה לנפוליאון להפסיד את המערכה במספר מקומות. גרמניה נפלה על זה ברוסיה.
המסקנה
מסקנתי מהאמור לעיל כי אין כיום גבולות בני הגנה. גבולות בני הגנה יהיו כאשר יחתמו הסכמים כאלה ואחרים שימנעו את פרוץ המלחמה העתידית. אולם האם ניתן לחתום הסכם עם החמאס עם החיזבאללה ואחרים מסופקני.
גם להסכמים אין תקפות לאורך זמן מספיק שהמצרים יפרו את הסכם השלום ויכניסו צבא לסיני המפורז על-מנת שתפתח חזית נוספת. ולכן צריך לדבר הסכמים הסכמי שלום או הסכמי שביתת נשק או כל סוג אחר של הסכם על-מנת למנוע או לדחות את המלחמה הבאה.