מזה מספר שבועות אנו חוזים שוב במחול השדים המופק באופן קבוע במסגרת בישול התקציב, על-ידי הבמאים והמפיקים המומחים לדבר, פקידי האוצר. מידי שנה ובאחרונה מידי שנתיים, נצבע האופק שלנו בשחור, כאשר אנשי אגף התקציבים. כמנטרה חוזרת על עצמה, יטיחו בנו, האזרחים, ידיעות "איכה", על גודל הגרעון, על השירותים שצריך לסגור כאן ועכשיו: מועדון לעיוורים, מתנ"ס לנוער משוטט. מפעל המעסיק אנשים בעלי צרכים מיוחדים. ידווחו לנו על הקשיים במו"מ עם הצבא, יספרו על קיצוצי רוחב. קיוויתם לאופק חדש במשרד החינוך? תשכחו מזה. תישארו עם אופק ישן. קיוויתם לרכבת בתל אביב? תשכחו מזה.
הסטודנטים יתבשרו עכשיו כי מעלים את שכר הלימוד, (אל תיבהלו. זו בינתיים עוד עז), להסתדרות יעכבו את השוואת השכר לעובדי הקבלן (טוב, עוד שילוח עז. הם לא יעיזו לבצע). שיפגינו. הטכניקה הרי ידועה. קודם ידברו על קיצוצים ואח"כ הם יראו לכולם כמה הם טובים ויוותרו על קיצוץ אחד או שניים (אבל את המועדון לעיוורים יסגרו בכל זאת). עיזים שונות ומשונות יכנסו לחיינו, כטוב עליהם דמיונם הפורה של הפקידים. אולי עכשיו, עם שיפור היחסים עם טורקיה גם יחזירו אותנו לרעיון האווילי לאין שיעור, של קנית מים מטורקיה, הלא היו דברים מעולם, למי ששכח.
להשתחרר מדפוסי חשיבה ישנים
ובקשה - תחינה ל
יאיר לפיד, בראש ובראשונה הפסק את ריקוד העיוועים הזה. יתכבדו פקידי האוצר וישבו כפי שהם אוהבים, בחדרים סגורים אפופי עשן סיגריות, מול בורקס וקוקה קולה (דיאט בבקשה!), ויחליטו מה שיחליטו, ובלבד שיחדלו לערער את עצבינו באותן עיזים רזות משבע שנות רעב (שהפעם נמשכו רק שנתיים), שנכנסות ויוצאות לחיינו כחלום בלהות...
אנחנו יודעים, גם אתה, לפיד, במצוקה. הדרך היחידה שעומדת בפניך לצאת מהמסלול אליו גוררים אותך פקידי האוצר, היא לחשוב מחוץ לקופסה. לפתוח את הראש. לתת ליצירתיות שלך ללכת קדימה.
הדבר הראשון שעליך לחשוב עליו הוא שחרור מדפוסי חשיבה ישנים, אלטע זאכן: דרוש מהם שיביאו לך תוכנית של שחרור קרקעות בהיקף ניכר. כזה שיאפר תוספת של מאה אלף יחידות דיור למשל. לא במרכז. אלא בנגב ובגליל. פעולה זו אם תתוכנן נכון תוזיל את מחירי הדיור, תכניס כסף רב לממשלה וגם אולי תיצור שיפור במצבם של הנגב והגליל שהולכים ונשמטים לנו מהידיים. בשל עיוורונן של ממשלות ישראל לדורותיהן.
ואפשר להמשיך את קו המחשבה הזה: אין צורך לרחם על הטייקונים. אפשר וצריך להעלות את שיעורי המס שהם משלמים. אל דאגה הם יכולים לשלם יותר וגם יעשו זאת.
על זיכיונות של אוצרות טבע יש לגבות מחיר מלא. ושוב, אל דאגה, הם לא ייקחו אותם לשום מקום. אולי צריך להקים עוד ועדת ששינסקי שתפסוק בכל הקשור למפעלי ים המלח?
בהצלחה!.