הרמוניה בין ירושלים ובית ג'אלה

כמו כל דבר טוב ועוצמתי, יש דברים שכדי לחוות אותם אתה חייב להיות בארץ. אין מה לעשות! לא יעזרו הכתבות, לא הצילומים ולא הטלויזיות. מה שחוויתי בסוף אוקטובר בבית ג'אלה, הסמוכה לירושלים, במיפגש בין נשים יהודיות ופלשתיניות - זו חוויה עוצמתית שניתן לחוות רק שם. בקיצור, כמו כל הספורים הטובים, זה התחיל בפגישה לגמרי מקרית בשלהי הקיץ. ישבתי במסעדה יפנית ללאנצ' עם ידידה, ומולי, ממש מולי, אני קולטת את דלית הרגיל, ידידה טובה וזמרת מקסימה ואישיות נעימה וכובשת. דלית מספרת לי שבסוף אוקטובר (2012) היא תהיה בארץ ותופיע במיפגש בין נשים פלשתיניות ויהודיות בבית ג'אלה. אני אומרת שגם אני אשהה אז בארץ. אנחנו מסכמות שניפגש בבית ג'אלה. אז מעבר לארגון ולהפקה המופתית, שהתנהל ברמה אמריקנית (ולא בנוסח: 'יהיה בסדר, סחבק' הישראלי). אוטובוס התיירים שהגיע בדיוק בזמן לתחנה המרכזית בירושלים ואסף נשים יהודיות וערביות בדרך לבית ג'אלה. הבמה עם ציוד סאונד משובח ומקרופונים שעובדים ומוכנים בדיוק בזמן, שעת בין הערביים בפאתי ירושלים, עצי זית עמוסי פרי ומפותלי גזע, ושורשים משורגים בתוך האדמה הסלעית. השמש השוקעת לאיטה בין צמרות הזית והרי ירושלים - מראה שעושה לך כמעט לצווח למראה היופי. במקום יש עשרות נשים ישראליות ופלשתיניות. הן נמצאות ביחד כבר יומיים. זהו היום השלישי והאחרון של המיפגש. אם ביומיים הקודמים הן חוו שם שיאים, הרי היום האחרון היה פיצוץ ראש. אין מלה אחרת. על הבימה עמדה הזמרת הערבייה-ישראלית, מירה עוואד, מלווה ב5 נגנים. עוואד (ששיחקה בזמנו את ליזה דוליטל במחזמר 'גברתי הנאווה', וייצגה את ישראל ב'אירוביזיון'. ש.מ.), שרה בערבית ומתופפת בתוף מרים, או פורטת על גיטארה - שירי אהבה וכמיהה לשלום. כולנו נגנבנו. נשים שם רקדו, ושרו, והתחבקו, ומחאו כפיים- הייתה לגמרי אקסטזה! בין הקהל אני מזהה את סנדי בר המקסימה ואקי אבני עם בנם, את חנה אבני- אמא של אקי ואת עופר אבני - לשעבר קבוצניק והבעל של עופרה ויינגרטן, פעיל מר"צ שהצטרף אל בת זוגו להביע תמיכה והזדהות עם הרעיון. יש ביטוי של חכמינו: "מי שלא ראה שמחת בית השואבה, לא ראה שמחה מימיו". אין לי מושג אם מה שקרה בבית ג'אלה מתקרב לשמחה שתיארו חז"ל, אבל זה היה מיפגש 'חבל על הזמן'. כל המחיצות נפלו, נשים יהודיות וערביות התחבקו והתנשקו. האנרגיה הייתה מחשמלת. היה משששששהו! לא רחוק, על במה טבעית מוגבהת, עמדה אשה מרשימה, שחורת עין ושיער בז'קט צמוד וחצאית צרה שחורה והדוקה ותדרכה את קהל הנשים. זוהי אלי דרייק, האשה שמאחורי כל המיזם המדליק הזה. אחרי שדרייק כינסה את כולנו תחת סוכה ענקית אחת, ותירגלה איתנו תרגילי מודעות שונים, ששוברים מחיצות ומקרבים בין אנשים, עלתה דלית הרגיל שלנו על הבמה והלהיבה את כולם עם ההמנון של 'הרמוני' ועם השיר שדלית חברה את הלחן שלו, ואף הוא הפך להמנון: ONE WORLD/ONE GOD/ONE LOVE/ FOR ALL OF US וזו הייתה רק ההקדמה. בהמשך הערב, עלתה זמרת צעירה בשם ליטל גבאי על הבימה, 160 סנטימר של פצצת אנרגיה, עם 5 נגנים מלווים. ליטל, לשעבר זמרת בהרכב של עידן רייכל, שיגעה את כולם. היא שרה בעברית, בערבית, ביוונית, בטורקית, בתימנית, במרוקאית. רישמו לפניכם את השם: ליטל גבאי. היא כבר מפורסמת בארץ בחוגים יודעי דבר, עכשיו היא פורצת לקהל הרחב. זמרת אש. להבה. היא לשה את הקהל. כולנו היינו שפוטים שלה. זרמי החום שפעפעו שם בין הנשים הרוקדות הציפו את כולן.. כולן התאהבו זו בזו, והיה תדר אחד ארוך וממושך של הרמוניה, של אהבה ללא תנאי. של קבלת האחר. של אחדות. של אחווה שרק נשים יכולות ליצור. הרגשתי שמתפוצץ לי הלב. זה התחיל באוקטובר 2010. אלי דרייק, אמריקנית צעירה ויפה, ממוצא אירני, הייתה מורה למודעות עצמית בחברות גדולות בסדנאות שהנהיג אנתוני רובינס. פתאום הייתה לה אינטואיציה שאפשר לעשות את זה עם נשים. היא זיהתה את הקול הנשי ככוח שיכול לחולל שינוי והקימה את - BRAVE HEART WOMAN. ארגון המונה היום שמונה וחצי מיליון נשים מרחבי עולם. מטרת הארגון: העצמת נשים. כצעד ראשון יש לחבר בין נשים בכל העולם כדי שתתמוכנה אחת בשנייה. אלי דרייק החליטה שצריך לחבר בין נשים באזורי סיכסוך. היות שהמקום הבוער ביותר הוא המזרח התיכון, אמרה: 'נתחיל שם'. פעם בשנה היא מקיימת בלוס אנג'לס כנס נשים גדול שמגיעות אליו בין 800-1000 נשים, מכל העולם. במשך 3-4 ימים היא מעבירה סדנה מרוכזת להעצמה נשית, בשילוב מוסיקאים - שאף הם מורים למודעות עצמית. המיפגש הראשון התקיים באוקטובר 2010.. אלי דרייק רצתה להעלות על הבמה 11 נשים יהודיות ו-11 נשים ערביות ולחבר ביניהן. היא חיפשה משתתפות. דלית הרגיל, זמרת ישראלית-אמריקנית קבלה שני טלפונים באותו יום - מהמפיקה זהבה ישראלי ומגלית דיין, אז אשת הקונסול, שהציעו לה להגיע לספריה בבברלי הילס לשמוע על הפרויקט. "באתי עם הגיטרה למיפגש", מספרת דלית. "היו שם עוד נשים. כולן ישראליות. אף ערבייה לא הגיעה. אמרתי: 'אני אארגן זאת'. שבוע קודם פגשתי את הקונסול המצרי. פנתי אליו ואמרתי שאני צריכה 11 נשים ערביות. מפגש הנשים הראשון התקיים 'בסנצ'ורי פלאזה'. קראו לו ""RISE אלי דרייק העמידה על הבמה שורה של נשים ישראליות ושורה של ערביות. הייתה להקה של רקדניות בטן ודלית הרגיל שרה על הגיטרה: ONE WORLD / ONE GOD / ONE LOVE / FOR ALL OF US דלית: "כולם היו בדמעות". זה היה הצעד הראשון של הפרויקט. המטרה הבאה: לקיים מיפגש נשים בארץ. כאן מוטלות על דלית שתי משימות: למצוא 2 מנהיגות מרכזיות, אחת ערביה ואחת ישראלית, ומקום לקיים בו את כנס הנשים יהודיות-פלשתיניות הראשון. בתחילה, דלית חשבה על 'מרכז פרס לשלום', אבל מהר מאוד הבינה שהיות שהוא נמצא בישראל, לנשים פלשתיניות יהיה קשה להגיע לשם. זה יהיה כרוך בקבלת אישורים, מה שהופך הכל למאוד מסובך. היא חיפשה מקום נייטראלי שכולן יכולות להגיע אליו, ומצאה את בית ג'אלה, 12 דקות נסיעה מירושלים. במקביל קיימה פגישות עם נשים יהודיות וערביות. הנשים שנבחרו כמייצגות: חנה אבני (אמא של אקי אבני), מורה רוחניתשיש לה מרכז רוחני ברחובות, ועיטאף עוואד - פעילה בולטת בארגוני שלום. ב-2011, חנה אבני ועיטאף עוואד הוטסו למיפגש הנשים באל.אי, והתחייבו פומבית, על הבמה, שתוך שלוש שנים, במיפגש שיתקיים במאי 2014 - תגענה 1,000 נשים לסדנת מודעות שתימשך 3-4 ימים. דלית הרגיל: "באירוע הזה ישתתפו 333 נשים ישראליות, 333 ערביות ו-333 מערביות. האשה האלף תהיה מישהי כמו אופרה וינפרי. אשה שיש לה אימפקט בכל העולם. כל התהליך הזה מתועד ומטרתו להראות שחייבת להיות דרך אחרת לפתרון ולקירוב לבבות. גם שמעון פרס, שכידוע רק נשים עובדות אצלו, אומר שנשים באות בלי אגו. כולנו רוצות בית, חום, אהבה, אושר, להגשים חלומות. כולנו רוצות את אותו דבר. לכן, נשים יכולות לחולל שלום." המשימה הבאה של דלית הייתה למצוא מקום שיכיל 1,000 נשים לקראת המיפגש המכונן במאי 2014. המקם שנבחר: CONVENTION PALACE בבית ג'אלה, שמכיל 1,600 מקומות. לדברי דלית זה יהיה 'הפנינג' ענק. גם המנון כבר נכתב למיפגש LOKING TO MY EYES/THE WINDOWS OF MY SOUL. דלית הרגיל תרגמה לעברית, מירה עוואד לערבית. מרגע שדלית הרגיל הצטרפה לפעילות הזאת, באהבה וללא תנאים, היא חשה שינוי פנימי. "זה חיבר לי את כל הנקודות", היא אומרת. "כבר כילדה כתבתי שירים על שלום וסוף המלחמות. החלום שלי כמוסיקאית זה לחבר אנשים מלב אל לב. ואין דרך יותר טובה ובלתי אמצעית כמו מוזיקה." מאז המיפגש המוצלח הראשון, ביולי 2012, כל 3 חודשים מתקיים מיפגש נשים ישראליות וערביות בבית ג'אלה, משעה 10 בבוקר ועד 3 בצהרים. למיפגש הראשון הגיעו 50 נשים. באוקטובר האחרון הגיעו 100 נשים. בינואר- 120. באפריל הקרוב מצפים ל-150 נשים. וכך כל רבעון הזרם יגבר ויגבר. דלית: "במיפגש באוקטובר האחרון התקיימה סדנת תופים. היו 100 תופים והביאו אשה מדובאי שהנחתה את הסדנה. הייתה הופעה יפהפייה של מירה עוואד, וליטל גבאי. בכל מיפגש אני שרה את ONE WORLD / ONE GOD / ONE LOVE / FOR ALL OF US זה הפך להיות ההמנון של הקבוצה. גם בינואר האחרון היה מיפגש מדהים. ירד שלג, הכבישים היו סגורים ועדיין הגיעו לשם 120 נשים. ב-12 באפריל מתקיים המיפגש הבא. וזה רק הולך וגדל." "בארץ הייתה החוייה הכי חזקה שאלי דרייק חוותה, והלב שלה נפתח בלי גבולות. כשאת במקום של קונפליקט, ואת מרגישה איך הלב נפתח בין כל המשתתפות שחציין ערביות וחציין יהודיות- זה משהו! מה שיפה בפרויקט של אלי דרייק- היא לא מדברת על שלום. היא מדברת על 'הרמוניה'. אין בזה פוליטיקה. זה הקו: נשים שמתחברות מלב אל לב"