ההצגה היא שילוב של טקסט ומחול, מעין תיאטרון מוסיקלי, שרוקדים ומתנועעים בו. זמן רב התלבטתי אם ללכת לראות את ההצגה הזאת. הכרתי את הנושא ואת דמויות העיירה הגלותית כפי שזכרתי מקריאת ספרי שלום עליכם שתורגמו בדייקנות מופלאה על-ידי חתנו, י.ד. ברקוביץ. והיו בהם טרגדיה ועוני וניוון, אך גם הומור וצחוק, שרק יהודי יכול לצחוק מעמו ומקהילתו.
ואכן הופתעתי לטובה. לשמחתי הרבה, הבמאית עדנה מזי"א ושותפה לבימוי, יחזקאל לזרוב, הגישו את הסיפור המלודרמטי, מלא הסיבוכים, של כנר אמן המתאהב באישה נשואה, אצילה ויפה, למרות היותו נשוי לאישה טובה, אך חומרית, קשה, בלתי אהובה עליו, בחן רב, בהומור ובאירוניה דקה.
בתפקיד הראשי משחק יחזקאל לזרוב הסוחף את הקהל במשחק כריזמטי ומלא קסם והומור. הוא גם רקדן כוריאוגרף התורם לאיכות ההצגה, קלילותה ובעיקר העברתה למציאות עכשווית. כתוצאה מהקונספט המפתיע שלו ושל הבמאית, מתקבלת העיירה הגלותית במזרח אירופה כמקום עכשווי, בו יכולים להתרחש אירועים שמחים ועצובים, אנושיים, כגון שמחת חתונה, לוויות, התאהבויות אסורות, גירושין, אישה מתוסכלת שבעלה שקוע בלימודיו, יחסי חותנת-מחותנת, יחסי אם-בן, קרבה משפחתית ללא רגשות אהבה וכולי.
העיירה הגרוטסקית והדרמטית של שלום עליכם הופכת להיות על במת הקאמרי אירונית שגיחוך בצידה. ההצגה מדברת אל הקהל כאילו נכתבה אתמול. הדמויות הסטריאוטיפיות הנוסטלגיות הופכות חיות, מוכרות ומקורבות. מדובר בסיפורים של בני-אדם על חולשותיהם, על פנטזיות גדולות מן החיים, חלומות על נסיעה וחיים באמריקה ואכזבה בצידם, ובעיקר על הדיכוטומיה שבין אהבה לחיים, בין החיים למציאות, בין האמן למסגרת מחייבת.