לאור יום העצמאות ה-65 של ישראל הגיע הזמן לערוך חשבון נפש קולקטיבי נוקב על מהותה וזהותה של המדינה ומשטרה הפוליטי. יש להתנתק מסיסמאות וקלישאות ולהביט בעין פקוחה על ישראל כפי שהיא (ולא כפי שמתיימרים לתארה.), כדי שנוכל לשדרגה פוליטית.
ישראל "המדינה הדמוקרטית היחידה במזרח התיכון", אינה בדיוק מדינה והיא מפוקפקת כבעלת משטר דמוקרטי ליברלי. אין היא דמוקרטיה של כלל אזרחיה השווים בפני החוק, ואין היא מדינה שהחופש מתקיים בתחומים חשובים (כמו למשל ביחסי דת ומדינה) .
תחת שלטונה של ישראל מצויה אוכלוסיה חסרת זכויות אזרח תחת שלטון צבאי. שלטון צבאי, כמו כל שלטון כיבוש ראוי שיסתיים ויוחלף בשלטון אזרחי, בהיותו מבטא חריגה מהמצב הנורמאלי, ולכן המשכו יש בו משום נזק פוליטי ומוסרי לישראל..
ישראל המצויה בסכסוך עם הפלשתינים, מצויה כנראה בשלב היסטורי בו לא נראה שיש מנהיג בישראל היכול להגיע להסכם מדיני עימם, הן מסיבות פוליטיות שונות או כלכליות (עלות ההסכם).
אפשרות השגת הסכם מדיני עם הפלשתינים אינה צריכה לעמוד למכשול לשידוד מערכות בישראל. יתכן שדווקא בשידוד מערכות זה יש משום שיפור האפשרות להשגת הסכם מדיני עימם.
עקרונית אמורה ישראל להיות מדינת לאום של כל אזרחיה הישראלים השווים בפני החוק. לא יהיו חוקים שונים ליהודים ולערבים ומבחינת המדינה כולם הינם בניה ( ובנותיה), ומהווים את הלאום הישראלי מעצם היותם אזרחים ישראלים.
ישראליזציה זו של ישראל משנה את נתיבה האנומאלי היהודי- ציוני של ישראל, של היותה מקלט מאזרח בפוטנציה ליהודים כל העולם, כשאליהם מופנת האורנטציה שלה, ולא לאזרחיה הלא יהודים ( מכוונה לצרפם ללאום המדינה) .אולם יהודי העולם הם בני הלאום של ארצותיהם, ואל לישראל לגרום להם לחוש שהינם בעלי נאמנות כפולה.
מכאן שהשאלה "מיהו יהודי" אינה השאלה פוליטית בה צריכים לעסוק בחברה ומוסדות המדינה, אלא השאלה מיהו ישראלי?
- ההתאזרחות בישראל צריכה להיות נורמטיבית ושווה. היא צריכה להעמיד רף דרישות מקובלות בעולם המערבי כמו: השכלה ומקצוע, וכן לדרוש ידע מהעם והמדינה ושבועת אמונים מכל המתאזרחים.
החינוך בישראל צריך לעבור מהפכה מעצם הצורך בקיומה של ליבה משמעותית המשותפת לכל תלמידי מדינת ישראל. אין לימודי הדת צריכים להיגרע ממי שרוצה ללמוד אותם בנוסף לליבה זו, שהיא תנאי לתקצוב ע"י המדינה..
- השירות הצבאי צריך לבטא את צרכי התקופה וכן הצורך בחיזוק רפובליקניזם ישראלי. כמובן שמבחינה ליברלית ניתן לאפשר לצעירים בגיל הגיוס לקבוע אם ישרתו בצבא, במשטרה או בשירות לאומי- אזרחי כמו גם בשירות קהילתי. הצבא יכול להיות הגורם בעל העדיפות ראשונה לקביעת צרכיו, אבל אין זה בהכרח אמור להתנגש ברצונות רוב הצעירים והצעירות.
- ישראליזציה של ישראל פירושה מתן ביטוי אמיתי להיותה מדינה דמוקרטית ליברלית של כל אזרחיה ולכן על המדינה להתייחס אל "פליטי הפנים" (הערבים) בה, כאל אזרחיה השווים ולא כמי שפתרון בעייתם היא בגדר יצירת תקדים מבחינת הפליטים שמחוץ לישראל.
- בראש וראשונה יש להסיר את חרפת ביזוי בית המשפט העליון ולאפשר (לפי מתווים שכבר שורטטו) לעקורי איקרית וברעם וצאצאיהם לחזור לאדמותיהם מבלי לפגוע במתיישבים הנוכחיים.
- יש להסדיר את החזרת האדמות והרכוש של פליטי הפנים או לפצותם, וניתן לעשות זאת באמצעו פישור וגישור בתהליך של פיוס לאומי פנימי. פליטי הפנים שבישראל הם בעיה ישראלית ולא בעיה של פליטים פלשתינים המצויים מחוץ לישראל.
- יש לשנות דפוסי התנהלות ולקבל למוסדות ומשרדי הממשלה אזרחים: מוסלמים, נוצרים, דרוזים וצ'רקסים, ולחתור לשילובם גם בפקידות העליונה , בקואליציות עתידיות ובממשלה.
- על משרדי הממשלה לתקצב את כלל האוכלוסיה האזרחית לפי קריטריונים שווים ולצמצם עד כמה שניתן את הפער שנוצר של " המגזר הערבי" לעומת "היהודי".
- את אדמות המדינה יש לנהל לפי קריטריונים דמוקרטים ולהגיע להסדר דמוקרטי ומוסרי עם הבדואים בנגב תוך נכונות לאפשר להם למלא רצונותיהם מבחינת צורות ההתיישבות עד כמה שניתן.
מנהל המקרקעין יפסיק להתנהל על-פי חוקי הקק"ל ויפריט את רוב האדמות להוזלת עלויות הבנייה, למעט: ראות ירוקות, שמורות טבע,שטחים ציבוריים הכרחיים ובסיסי צבא.
- תתקיימנה בישראל בחירות לאספה המכוננת האמורה לתת חוקה שעקרונותיה קובעים את: ישראל כרפובליקה, דמוקרטית ליברלית, של האומה הישראלית.