ברצלונה מבוזבזת

ברצלונה עיר יפה, עיר של אתרי תיירות ותיירים. מיליוני תיירים. גם ישראלים. ביקרתי כבר בעבר בעיר ואין טיול אחד כטיול אחר. הפעם נסעתי בטיול מאורגן בבלאגן. לא יקר וגם התוצאות כך. הטיסה שלנו נקבעה לשעה 6.40 בבוקר. התייצבות בשדה התעופה, רצויה שעתיים קודם ולכן חבריי ואני היינו בשדה בשעה 4.30. תוך זמן קצר גילינו שהטיסה תידחה ותעבור גם ברומא. רצינו צ'רטר, קבלנו צ'רטר. הטיסה נועדה ל-8.30. אוף, יכולתי לישון עוד שעתיים... באולם היוצאים אנחנו בוהים בלוח והפרטים משתנים: הטיסה נדחית עוד קצת ועוד קצת ומגיעה ל-9.30. לא נורא, קראנו בעתון על איחורים גדולים יותר. יצאנו לדרך והמטוס נחת ברומא. לא ראינו איש יורד או איש עולה. אז הסקרנים התחילו לשאול וקיבלו תשובות מן הדיילות: הייתה רוח נגדית חזקה ולכן החליטו לעצור. מוזר שידעו על הרוח הזאת כבר בנתב"ג לפני ההמראה ואנחנו לא הרגשנו כלל שהמטוס מיטלטל. "זאת לא הרוח. צריך לתדלק" - אמר, ממתיק סוד, דייל אחר. לא ראינו שמחברים צינור למטוס והתירוץ שהדלק לא מספיק עד ספרד, נראה גם הוא מופרך. הדיילים עתירי הדמיון סיפרו וסיפרו ואנחנו ראינו שהדיילים התחלפו. צוות חדש הגיע למטוס. לא חייכו, לא הסבירו, לא כלום. כך הגענו באיחור ליעד והסיור של היום הראשון - התבטל. באוטובוס מברצלונה לעיר השינה שלנו, הזהיר המדריך שאנחנו אומנם במלון ארבעה כוכבים, אבל אלה כוכבים קטנים. כשהגענו, ראינו שהוא צודק. האוטובוס היה כלי הסיור העיקרי שלנו. לא צריך להצטייד ברגליים חזקות, כי למה להתעייף? מבעד חלון האוטובוס הנוף נראה יפה ואין צורך להתאמץ. סע וראה. המדריך טרח והסביר, וחזר והסביר, טרח ודיבר. המטיילים קיבלו בשקיקה את הדברים. אבל, הרשעים הללו (אנחנו), שהתכוננו לטיול ואספנו מעט חומר, היינו פחות מרוצים. יותר מדי הבדלים גילינו בין ההסברים ובין המציאות. חבר היה לי, חיים ז"ל, מראשוני המדריכים של ישראלים בחו"ל. והוא סיפר לי מעלילות הטיולים שלו ואני זכרתי, משום מה, את הכלל החשוב של המדריכים: "אם אינך יודע - תמציא"... " גדול בניה של ברצלונה הוא האדריכל אנטוניו גאודי. האוטובוס מוביל את הקבוצה המנומנמת אחרי הטיסה רבת התהפוכות והמדריך משתפך: "אחיו הגדול של גאודי החליט להיות כומר ולכן הוריו קיוו שהאח הצעיר ימשיך במסורת המשפחה - בעלי מלאכה, נפחים"... אבל בתיק הנסיעות שלי היה מאמר על האדריכל, שהיה האח החמישי מתוך חמישה. היו לו שלוש אחיות ועוד אח שלמד רפואה ונפטר זמן קצר אחרי שהשלים את לימודיו. כומר לא היה שם וגם בסיס לסיפור של המדריך - לא. המדריך יכול לעיין בוויקיפדיה כמוני, אבל למי איכפת מן האמת... אחרי כן האמנו פחות בתורתו של המדריך. בעיר חירוֹנה (אם תרצו גירוֹנה) שמענו הסבר מדוע העליה לקתדרלה היא בת תשעים מדרגות, מחולקות לשלוש קבוצות בנות שלושים. לא היה קשה לספור במקום שיש 33 מדרגות בקבוצה. סתם פרט קטן, שניתן לבדוק בו במקום. עכשיו כבר הפכו דבריו של המדריך למוקד תחרות: מי ימצא יותר שגיאות. במנזר מונסרט, בצל הצוקים הענקיים, שמענו שעריץ ספרד, פרנקו, היה קומוניסט וצבאו נלחם בחיילים מצבאות של מדינות אחרות. חיילים? לא מתנדבים לבריגדה הבינלאומית? המדריך שלנו לא לבד. בקצה הרמבלס שמענו מדריכה ישראלית נאה מאד צועדת עם פרח בקצה מוט סימון ומספרת לקבוצה שלה שטויות לא פחות גדולות. בסיום הטיול, הודו משתתפים בהתלהבות רבה למדריך הנחמד על ההדרכה המאלפת ועל המידע הרב שלימד אותם. מידע לא כל כך היה שם. הטיסה מברצלונה לתל אביב יצאה במועד, אחרי חצות. כאשר ביקשתי שמיכה מן הדיילת, השיבה לי בחיוך זוהר: "מצטערת, אין יותר שמיכות". דייל עמד לידה עם שקית עוגיות, הביט בי במבט משתתף והמשיך ללעוס עוגיות. היה קר במטוס.